06.07.2020

מהם האתגרים החינוכיים המאפיינים את תקופת הגיל הרך? האם הם שכיחים יותר בשכבות אוכלוסייה מסוימות או אוניברסאליים? איך ניגשים אל האתגר ולא חומקים ממנו? וכיצד משפיעה הדינאמיקה הסביבתית על הקונפליקטים בחינוך? וגם: יחי ההבדל הקטן. גדול. בין שליחות חינוכית לאתגר

מאת: ח. לייזר

צוות הבכירות המקצועי מבית ‘נאות מרגלית’ התכנס סביב שולחן אחד עגול וערך אנאליזה לדברים. אתגרים חינוכיים נבחנו בקפידה וקבלו תשובה מנצחת. מסתבר שכאשר ‘מחנכים עם נשמה’ הופכים כל אתגר לשליחות, וההצלחה היא מציאות בשטח.

בוקר ירושלמי צונן. יום שנכפל בו ‘כי טוב’.

שלוש נשות צוות המנהלות יומן צפוף ובלתי אפשרי, הסיטו כל העניינים הצידה ובאו לגעת במשנה זהירות באתגרים מורכבים בחינוך. ניסיון של קרוב לשני עשורים ומעורבות בקהילה, יצרו את האג’נדה החינוכית שלהם. מסגרות חינוכיות רבות קיימות על פני המפה, אך ‘נאות מרגלית’ שרטטה מפה חינוכית בעצמה…!

לחצנו יד חביבה לגב’ רחל אטדגי מפקחת ארצית מעונות יום, לגב’ אורית קוזמן מנהלת אגף משפחתונים. ולגב’ רינה בן שבת מדריכה פדגוגית ומנהלת השלוחה החרדית ‘קול להורה’. רשות הדיבור נתונה להן.

 

הגיל הרך, נעים להכיר!

אלו אתגרים טומנות השנים הרכות של הילד?

רחל נחושה: אחד האתגרים המהותיים הוא התוויית דרך חיים לילד, דרך שתהיה משמעותית עבורו להמשך חייו הבוגרים. אנו אמונים על ההדרכה החינוכית שקבלנו בספר הספרים ‘חנוך  לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה’. ומהי הדרך האידיאלית שאנו נשאף אליה? חיבור מובהק לשורשים, ערכים ותרבות יהודית, הרגלים טובים והתנהגות נאותה, ביטחון בסיסי בסביבה ויחסי אמון הדדיים, חום ואהבה והתפתחות תקינה. כל אלו למעשה מהווים אתגר כבד משקל בפני מחנכים כלפי עולמו של הילד.

אך יחד עם זאת כמחנכים וכהורים נצבים אנו בפני אתגר מורכב בינינו לבין עצמנו. והוא: בניית האישיות שלנו כמודל חיקוי לילד המתפתח, יצירת אינטראקציה בין אישית על ידי טון ותוכן נכון, וכמובן הרגל לשיח ושפה מכבדים, את הנתונים הללו אנו צריכים לעבד כבר כשהחניך שלנו תינוק בן יומו. ואפילו למעלה מכך…

ח”י שנים של פעילות ב’נאות מרגלית’ הביאו אותנו להכרה הזו, אבל בעיקר גם לפרקטיקה בשטח. כל המטפלות שלנו יודעות לזהות את האתגרים האלו ולהרים ראש מולם באופטימיות ובאמונה.

אורית בזווית ראיה חדשה: כאשר נתבונן בעולמו הפנימי של הילד הרך נגלה שני מרכיבים מרכזיים המאתגרים אותו ללא הרף.

האתגר הראשון הינו הלמידה הרציפה, מיני אותו הרגע בו מגיח התינוק לאוויר העולם הוא לומד את הסביבה בדרך של ניסוי וטעיה. רגשות. דמויות. טעמים. ריחות. קולות ועוד. למעשה, הוא צועד שלב אחר שלב בהכרת העולם החיצוני.

עצמו לרגע את עיניכם ודמיינו עולל קטן זערורי וחסר ישע שעתיד ללמוד ולהכיר את העולם שסביבו בטווח זמן כל כך מועט. נו, איך הייתם מגדירים את האתגר הזה?

נוסף על כך נאלץ הפעוט להתמודד עם מלחמת הקיום היומיומית. ‘אני רעב, אבכה עד שאקבל אוכל’ ‘אני עייף מאוד, אצרח כדי שאימא תבין’, ובגילאים מאוחרים יותר, ‘אני רוצה את המשחק עכשיו, ארקע ברגליים/ אבקש יפה מהגננת/ אבכה בקול גדול’. זהו השלב בו מגבש הילד לעצמו דפוסי התנהגות ותפיסת עולם חברתית, אשר לפיהם ישרוד את מאה ועשרים השנים הבאות…

אתגרים אלו אפוא, מחברים אותנו למלאכת החינוך, לתפקיד שלנו לצייד את הילד בכלים מתאימים ובחוסן נפשי. שיהוו מפתח לחייו הבאים.

רינה מסכימה עם הנאמר ומציגה פן נוסף: לא אחת אנו פוגשים אנשים שתקופת הגיל הרך נתפסת בעיניהם כעשייה טכנית לחלוטין. שגרה רוטינית של אוכל, שתיה, החתלה, משחק וזמן שינה, וחוזר חלילה… כביכול ללא אקט חינוכי שהוא.

אלא שהפיכת הגישה הזו היא האתגר בכבודו ועצמו, ובפרקטיקה של החינוך הכוונה היא לצקת תוכן משמעותי בשנים הללו, למרות שבראיה שטחית שגויה הם מצטיירים לעיתים כטכניים בלבד. רבי משה פיינשטיין זצ”ל כותב בספרו: “חינוך מתחיל בהיות הילד עולל רך. בגיל זה מוקנים יסודות החינוך, ולכן יש חשיבות יתרה לחינוך בגיל צעיר על פני החינוך בגיל מתקדם”.

אנו קולטות אל הצוות האיכותי שלנו רק נשות חינוך המאמינות שהגיל הרך אינו גשר שקוף לשנים הבאות, אלא: גיל חינוכי ומהותי להמשך השנים הבאות. ומי שמתבונן ופותח ראש מבין עד כמה התקופה הזו קריטית לילד.

 

דינאמיקה של הסביבה

האם אתגרים בחינוך מושפעים מהסביבה הטבעית?

רגע לפני. הרב ליאור גבאי מייסד ומנכ”ל הארגון נכנס אל החדר, התכבדנו להציג שוב את השאלה שעל הפרק. המנכ”ל לא זקוק לדקות של חשיבה, הדברים חקוקים… “חשיבה רבה מקדישים אנו מול כל מעון ומשפחתון שבארגון. אין ספק כי מסגרת יום הנמצאת במושב קטן שאינו מפותח כדבעי, או מסגרת הפועלת בקרב אוכלוסיות שאינן חזקות, תדרושנה מאתנו השקעה כפולה ומכופלת, וזאת בכדי שיקבלו בסופו של יום את המיטב, לא פחות מעמיתיהם במעון אחר בעיר מרכז מבוססת, הנה כי כן, ניתן לומר כי הדינאמיקה של הסביבה, חברתית, תרבותית או כלכלית משפיעה ומייצרת בהתאמה אתגרים בחינוך”. ותיכף מוסיף בחיוך, “אבל חיוביים ומפרים”.

רחל מוסיפה: הפרספקטיבה האקולוגית–סביבתית במעגלים ראשוניים ושניים, כוללת את המערכת שבה גדל הפעוט. כל ילד מתפתח ונבנה מגנים ותורשה בנוסף לטבעת הסביבה, כדוגמת אידאולוגיה סביבתית דתות אמונות וקודים שונים.

כמפקחת ארצית של מעונות היום, ומתוך אמונה בכובד המשקל של הדינאמיקה הסביבתית בוחרת אני את צוות המטפלות שלנו בקפידה ובמחשבה רבה, כגון התאמת מנהלת עם אפיון סביבתי ובחירתה למעון מסוים.

ובפרקטיקה של היומיום, פעמים רבות ניצב אדם בפני קונפליקט בין צרכיו האישיים לבין דרישות החברה. משבר אפשר לפתור בהצלחה או להיכשל, וההתמודדות היא מציאת שביל האמצע בין הדרישות הסותרות. התמודדות כושלת כאשר יש כניעה ללחצי החברה או לדחפים אישיים. נטיות האדם הינם תוצר של גנים אישיים, ונתונים סביבתיים.

בשולי הנאמר נציין שגם הסביבה הטבעית-אקולוגית נוכחת במלאכת החינוך, ומטבע הדברים לאתגרים המתהווים בה. הן לא כילדי מושב- ילדי עיר, ולא כילדי טבע כך ילדי הכרך הסואן. ניקח לדוגמא את הנושא של חצר המשחקים למעונות במושבים ביכורה ופטיש בנינו חצר מיוחדת של גרוטאות וחומרי מיחזור  והילדים משתוקקים לשחק בה עוד ועוד, ולעומת זאת במעונות עירוניים חצר כזו לא תהווה אלטרנטיבה לשעת משחק. אכן, האתגרים מושפעים מנתונים סביבתיים.

רינה מדגישה: התבונה האמתית היא להשקיע משנה חשיבות גם בדברים טכניים סביבתיים, במטרה לצקת בהם תוכן משמעותי. ניקח לדוגמא את מוקד המטבח, על הגננת להכניס בפינה זו תוכן ועניין, לא לראות את מוקד הבובות, המטבח או הרופא, כזמן שעשועים נטו, אלא כבמה לרגשותיו של הילד, וכזמן להאנשה של חייו הפנימיים. בוודאי שהנתונים הסביבתיים יש להם מקום של כבוד, בדינאמיקה החינוכית.

 

אתגרים ומאפיינים

האם ישנן שכבות סוציואקונומיות המתאפיינות, כיוצרות אתגרים רבים?

אורית מסתייגת: השאלה האמתית היא מדוע בכלל עולה כאן כזו שאלה… נכון, אנו חברה שנוטה להיות סטריאוטיפית. אבל האומנם עד כדי כך? האם אתגרים חינוכיים נדרשים לאפיין ולקטלג שכבות בציבור? האם קיים קשר מוכח בין משימות מורכבות וקונפליקטים עדינים לז’אנר החברתי ממנו הגיע הפעוט? למה בעצם עלינו להתעסק עם הקשרים כאלו? זו טעות!

הרי כבר קבלנו את ההתרעה ‘היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה’, ומנגד מצאנו בני תפנוקים שפיתחו חסרים רגשיים שונים, או ילדים עם כפית זהב בפה שלא הצליחו להגיע להישגים. כל הדרכים מובילות למסקנה אחת ברורה. הילד הוא דמות בפני עצמה, והאתגר החינוכי שהוא מספק למחנך מתהווה ונוצר מתוקף היותו הוא. ולא בגלל עושר, עוני, נחשלות, חוסן ועוד.

רחל מפרטת: בכל סביבה יש אתגרים אך שונים ומשתנים. ילדים חסרי ישע אנו מוצאים משני הקצוות. חלשים מכוח החוסר והדחקות. וחלשים מכוח עודף ריפוד ופינוק, ילד עלול לשאת חסכים ופערים רק משום שהוא בן למשפחה אליטיסטית והוריו עסוקים 24/7.

התבונה של המחנך להתאים את עצמו אל הילד, ולא את הילד אליו… באופן עקרוני, אני שוללת מכל וכל את החלוקה לקטגוריות של שכבות חזקות וחלשות. משום שהאתגרים הם נקודתיים ועשויים לפגוש אותנו בכל מעמד שהוא, נמוך, גבוה וביניים.

לא ניתן לעצום עין מול השפעות הדור שלנו… קיימות בהחלט השפעות חיצוניות כמו התפתחות טכנולוגית, פתיחות ותקשורת, אלו ושכמותם מזמנים לנו אתגרים שאינם קשורים בהכרח לפירמידה הכלכלית חברתית.

רינה מספרת: בעבודתי השוטפת בקו של ‘קול להורה’ חדשים לבקרים אני נוכחת לראות כי אתגרים חינוכיים ובעיות אופייניות אינם נחלתם של הורים חלשים בדווקא. לא מיניה ולא מקצתיה. בעיות של גמילה, משמעת, קשיי שינה, כללים וגבולות, פחדים וביעותי לילה, הינם אתגרים ומצוקות המפוזרים שווה בשווה בין כלל סוגי האוכלוסייה. אין צורך במחקרים מרעישים כדי לגלול את האקסיומה הפשוטה, האתגרים הינם נורמטיביים, והשאלות הינן קלאסיות אך בראש ובראשונה אינן בקונוטציה של שכבה חלשה וחזקה.

רחל מציינת לסיכום: אצלנו במעונות יום, גם ילד המגיע מרקע קשה, אינו חייב לספר את כל סיפור חייו למטפלת. הפרוטוקול נשמר במגירה נעולה במשרד הראשי, ולמעט מנהלת המעון במסגרת בה שוהה הילד, איננו שוזפים אותו לעין נוספת. כך שכל מטפלת מקבלת לידיה מידי בוקר, ילד שהוא מבחינתה דף נקי, חלק. וכל אתגר חינוכי הצף ועולה- הוא אובייקטיבי מצד עצמו ולא נשען (אפילו לא במחשבתה של המטפלת…) על היותו פעוט חזק או חלש, עני או עשיר.

זה השלב בו כולן מהנהנות. כוס של מים צוננים. הסכמה גורפת.

 

להיות או לחדול

האם אתגרים בשדה החינוך מרפים את ידיך או מניעים אותך הלאה?

אורית משתפת: לפני כשנה חווינו את אחד האתגרים הגדולים במערכת, בעקבות מכרז חיצוני ותנאי סף עדכניים ושונים נאלצנו לשנות את מערך המשפחתונים. נאלצנו להיפרד בכאב ממטפלות ורכזות משפחתונים בני טיפוחים. בד בבד קבלנו בברכה ובזרועות פתוחות מנהלות משפחתונים חדשות וצוות מוביל שנבחר בקפידה. חבלי הקליטה עברו בהצלחה והתוצאות בשטח לא איחרו לבוא. יצוין שתקופת ההחלמה הזו דרשה משאבים בלתי מבוטלים של אנרגיה.

במישור המעשי, לא נתנו לאתגר שהפתיע אותנו אשתקד, להביא אותנו למצב של היחלשות. אדרבא לאור הנחישות, האופטימיות וההתמדה, אנו נמצאים היום במקום טוב, גבוה ובטוח למדנו להיות משפחה אחת מובילה בתחום החינוך לגיל הרך במדינת ישראל.

רינה משוכנעת: אתגרים לא אמורים להפיל אותנו, אלא… להרים! להצמיח ולא להצניח. מצוידות במסר החשוב הזה, פונות המתנדבות שלנו אל ציבור ההורים הנבוכים/השואלים/המתקשים שמעברו השני של הקו. רק עם אמונה כי אתגר חינוכי אינו טריגר מכשיל, אלא מחשל. רק כך אפשר להגיע רחוק.

ועוד משהו… אתגר, להפוך כל התמודדות לנורמטיבית. נקודה למחשבה. אה?

רחל מחייכת: אני אשת עשייה ברמ”ח אברי ושס”ה גידיי, אתגרים לא מקפיאים אותי. כשיש אתגר – מיד אני שם. לפני מספר חודשים התגלה איזשהו קושי באינטראקציה במעון יום מסוים. הקושי היה קושי, והאתגר? בעינו עמד, אבל דווקא בשל עובדה זו הגעתי אל המקום, להיות שם מקרוב ולתעל אותו למקומות טובים ביותר.

בסופו של יום, איננו מורידים הילוך בגלל אתגר, אלא רק מגביהים אותו… ועם יד על הלב: כדאי ליישם את העצה הזו בכל אתגרי החיים, לא רק בזויות החינוכיות.

 

שליחות ואתגר

מהו אפוא ההבדל בין אתגר חינוכי לשליחות בחינוך?

רחל מבחינה: אתגר הכוונה הגעה אל היעד ואל המטרה ללא פשרות וללא עיגול פינות. ועם כבר מדברים אזי בגילוי נאות: האתגר האישי מקצועי של כל אחת ואחת מצוות ‘נאות מרגלית’ הוא קידום הילדים בכל התחומים.

שליחות זוהי הדרך, הידיעה וההפנמה שכל הישג שיהיה, נחשב כהישג. אמונה בדרך בה אני מתמיד גם אם בסופו של דבר אין הישג הנראה לעין, זוהי תמצית השליחות. ובמילים של יום יום התמדה בדרך בה אני מאמין.

אברהם אבינו קיבל שליחות מיוחדת מבורא עולם ‘לך לך מארצך וממולדת ומבית אביך…’ תיכף קם וארז את מיטלטליו ויצא אל הדרך, שליחות הייתה גם ובעיקר גם ללא הבניה מראש להיכן ולכמה מזמן. ולעומתו שרה אימנו ניצבה בפני אתגר- חינוך ללא פשרות, שעה ששמרה על יצחק בנה מפני בן האמה.

מובן אפוא שבעבודתנו החינוכית אנו יוצאים לשליחות בכל מקום שהוא, שאנו נקראים אליו, ללא תיעדוף וסינון. בבחינת ‘לך לך’. והאתגר שלנו במשך עשרים וארבע שעות על פני שלוש מאות ששים וחמש יום בשנה, חינוך וקידום ללא פשרות.

רינה מאירה: שליחות היא החלק הרוחני והערכי שאתו ובאמצעותו נגשים אל האתגר. והאתגר הינו החלק המעשי של העניין. אי אפשר לזה בלא זה. בגישה חלקית ונפרדת, לא עשינו את העבודה. אין ספק כי רק מי שרואה שליחות בחינוך, יוכל להצליח באתגר!

אורית בטוחה: האתגר הוא השליחות, השליחות היא האתגר. לא מצאתי סייגים בין הדברים.

אין חולק על כך שהשליחות החינוכית מטרתה לחנך את הילד למסורת ישראל, לתורה ולמצוות, אבל יחד עם זאת ישנן מטרות נוספות, חשובות וממוקדות: בניית ה’אני’ הפנימי של הילד, הקניית הרגלי התנהגות, גיבוש הזהות. סיפוק צרכים רגשיים ופיזיים וכן גם מנטאליים. אין להפחית או להחסיר אף אלמנט מן המכלול.

לא נכון יהיה להתייחס לחינוך כאל שליחות בלבד, לא ראוי יהיה לגשת אליו כאל אתגר בפני עצמו. חינוך איכותי ומניב תשואה, הוא כזה המשלב שליחות עם אתגר.

 

בית הספר של החיים

כשותפה נאמנה במלאכת החינוך, העניקי תובנה לבית הספר של החיים, כזו שצמחה מתוככי האתגר.

רחל: דמותה של סבתי ע”ה צפה ועולה מול עיניי, אישה דגולה גבוהת רוח. זכתה והגיעה לגיל 105 כל שנות חייה היו שווים לטובה. פעם אחת, נחה עלי הרוח, פניתי אליה ושאלתי ‘סבתא, כיצד זכית להגיע לגיל מופלג זה?’ ענתה לי כדרכה בפשטות ובענווה: ‘כל בוקר מחדש קמתי עם תחושה אמתית של שמחה, לא משנה מה קרה אתמול… ביום החדש הכול שמח ומחייך’.

וזוהי אמירה אותה רוצה אני להעניק במתנה לכל המטפלות והמחנכות באשר הן, הוראה היא מלאכה מייגעת, התובעת משאבים  רבים של עמל ויזע. לא אחת היא גם שוחקת. החכמה היא להיצמד אל מידת השמחה וההתחדשות. כל בוקר להרגיש מאושרת עם התפקיד מתוך שמחה שלימה פנימית.

ללא הרף, שפתיי מלחשות תפילה שנזכה להרגיש ברכה בעמל, ושמחה של עשיה. אמן.

רינה: בכל דבר שאתה נוטל בו חלק תהיה משמעותי. כאשר אתה בעל משמעות אפשר לשאוב ממך כוח ולראות בך עוגן חזק לחיקוי.

אורית: הכלל שלי כמוהו כצינור חמצן, כל מי שמטפל ומחנך ילדים, חייב לחשוב ‘איך אני רוצה שיתייחסו אל הילדים שלי…’ ועם התשובה הכנה והמדויקת הזו תיגש המחנכת או המטפלת אל הילד. זהו מבחינתי המפתח להצלחה!

שים עצמך במקום האחר, תן כבוד לתחושותיו, רצונותיו באשר הם. ורק אז תיגש לטפל ולחנך.

הדברים חמים. יוצאים מן הלב ונכנסים אליו.

“ולכל העוסקים במלאכת החינוך” נרגשת רחל, “תמיד אני אומרת, הקדוש ברוך כבר הבטיח לנו מקדמא דנא אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך…!”.

על החלק של בורא עולם, אני סמוכה ובטוחה, עכשיו המשימה היא לבצע במסירות רבה את החלק שלנו. אבל תזכורת חשובה: ‘רק מי שרואה שליחות בחינוך, יוכל להצליח באתגר!’.

 

ועוד מילה קטנה

מהי נאות מרגלית בעיניכם?

אורית: מרכז עשיה מוביל בתחום החינוך בגיל הרך במדינת ישראל.

רינה: ארגון ייחודי המראה כי אפשר להיות בחוד החנית להוביל בכלל המגזרים דתיים חרדים וחילונים כאחד.

רחל: מקום בו מתקיים חזונו של מרן זיע”א לחנך ולטפל בכלל האוכלוסייה במסירות ובאהבה בחום “לחנך עם נשמה”.

inner_page_right_icon_1