06.07.2020

האכלת ילדים פותחת בפנינו חלון הזדמנות להקנות להם אורח חיים בריא ומאוזן, תרבות אכילה ונימוסי שולחן. אך בד בבד עלולה להוות טריגר לתסכולים מרירים, ליצירת ריאקציה ולמלחמת טעמים מתישה, כשהמובסים בה בסופו של יום הם שני צדי המתרס. אימא והילד שלה. כולנו יודעים כי שולחן ערוך, צלחת מהבילה ואפילו בקבוק סמיך וחם ביכולתם להיות ‘זמן איכות’ אך מאידך בכוחם להפוך ‘לזמן סיוט’.  תלוי. תלוי כמובן במתכון האישי אתו ניגשים אל ארוחה, ולאוו דווקא הקולינרי • תזונה בגיל הרך השפעה לטווח ארוך

מאת: א. עשיר

 

תכונות ניכרות בבית. יעל עכשיו בזמן ארוחה. אימה המסורה מתרוצצת ומלהטטת בין הרהיטים השונים. עיצומו של משחק ‘תפסוני’ בכפית. חיילי המשחק הם יעל ואימא שלה. חלקי העזר: צלחת עמוקה, כפית צבעונית ועוף מפורק עם תפוחי אדמה. בדיוק כמו שהפעוטה אוהבת לאכול. סליחה, אמורה בעצם לאהוב. נקודת היעד: צלחת ריקה, כפית בכיור ואימא מרוצה שעמדה במשימה.

לאחרונה, הפכה הארוחה בבית למשאבים של כוח ואנרגיה והמון תושיה הזוללים את הסוללה של אימא. ומרגיזים מאוד את יעלי הקטנה. כך או כך נהנים עכשיו כולם, אימא גועה כמו פרה ופועה כמו כבשה, תיכף היא תהדס כמו אווז ואחר כך תזמזם כמו דבורה בן הפרחים. משק פעיל במטבח הקטן, ‘הנה, יעלי עוד כפית אחת ודי…’ השבח לקל ובשעה טובה ומוצלחת. לא נשאר תפוד אחד גם לא חתיכת בשר בצלחת. אנחת רווחה לכולם. מגדול ועד קטון. עכשיו אפשר לנוח בכדי להתכונן בנחת לארוחה הבאה באופק.

האומנם? יעלי חייבת לגמור את כל העוף והתוספת? האם אימא אמורה להתאמץ בשביל עוד ‘כפית אחת ודי’? ומניין שיעלי רעבה עכשיו? ובכלל, האם ככה צריך להיראות בכל פעם המטבח?

 

הסרבן הקטן

אכילה בררנית נחשבת כבעיה משמעותית בעולם כולו; מתצפיות ומחקרים עולים ממצאים כי כ-50% מהילדים בעולם ובישראל הינם אכלנים בררניים. ילדים אלה צורכים מגוון מצומצם של מזונות, נמנעים מהתנסות במזונות חדשים ונוטים לצרוך כמויות קטנות של מזון. כמו כן, ילדים אלה צורכים פחות חלבון, אנרגיה, ויטמינים ומינרלים, בהשוואה לילדים בני גילם שאינם אכלנים בררניים, ולכן עלולים חלילה שלא להגשים את הפוטנציאל ההתפתחותי הטמון בהם. פוטנציאל בהיבט הפיזי ופוטנציאל ברמה ההתנהגותית. גורמים פיזיולוגיים (כגון: תיאבון, גנטיקה וגדילה) ונושאים פסיכולוגיים (כגון: מאבק על עצמאות, שינויים ברגשות ובמצב הרוח, ומידת החיבה או התקשורת השלילית שבין ההורה לילד) יכולים לגרום להרגלים שמאמצים אכלנים בררניים.

ד”ר הדס אבני מנהלת המרפאה להפרעות אכילה בבית החולים ‘דנה’ לילדים, נדרשת לנושא ומסבירה: “בשנים עברו הייתה התפיסה הרווחת כלפי הפרעות אכילה בגיל הרך שהינן בעצם ‘הפרעה בשגשוג’, כאשר המונחים ‘הפרעת אכילה’ ו’היעדר שגשוג’ היו שגורים על הלשון בהקשר לילדים מתחת לגיל שלוש שנים, הנמצאים ומדשדשים מתחת לעקומות הגדילה הקלאסיות”.

בהמשך, על פני שנים הבחינו בין המשמעויות, כאשר ‘הפרעת אכילה’ הצביע על אבחנה רפואית קלינית כלשהי, ואילו ‘היעדר שגשוג’ זיהה חסך אימהי או בעיות רגשיות שהאם נושאת על כתפיה. אולם בתקופה האחרונה נחושים החוקרים כי מושג זה הינו תיאורי ולא אבחנתי, אשר על כן הוחלט להתייחס אליו כאל סימפטום בלבד ולא כאל אבחנה חד משמעית. יצוין, כי עד לא מזמן היה המושג ‘הפרעות אכילה’ בעל קונוטציה לגיל ההתבגרות. אלא שכיום מצויות הגדרות פרטניות ומדויקות לגבי הפרעות אכילה האופייניות דווקא בגיל הרך, היינו מגיל לידה ועד גיל שש.

 

השקעה בטוחה להמשך

אל הדברים מצטרפת רונית דוייב, מנהלת מדעית אבוט, יצרנית סימילאק למהדרין, ומוסיפה: “השנים הראשונות לחיי התינוק הינן קריטיות בכל הנוגע להתפתחות המח, ומשפיעות על יכולתו העתידית לפתח רמות גבוהות של קשב, ריכוז ופיתוח יכולות חברתיות, נוסף על יכולת ביצוע מטלות בצורה מיטבית. כל אלו מצריכים שהילד יקבל את מגוון רכיבי התזונה הנדרשים להתפתחות וגדילה תקינים. תזונה נכונה במינונים הנכונים תומכת בשינויים שעוברים על הילד ובתהליך הפיכתו מפעוט לילד צעיר”.

בנוסף, “קיים קשר מוכח בין תזונת ילדים לבין רמת וטיב התפקוד שלהם בגן ובבית הספר, לצד היכולות והכישורים שהם מפגינים. כמו כן, תזונה נכונה תעזור לילדך לפתח כישורים חברתיים. יש השלכות למימוש הפוטנציאל של ילד אשר התזונה שלו אינה מלאה ומאוזנת. חומצות שומן LCPUFA מסוג אומגה 3 ו-6, נמצאו כחשובות במיוחד להתפתחות המוח ומערכת העצבים והראייה. לשם כך דרושה אספקה שוטפת של חומצות מסוג זה בתזונת תינוקות.

“בסימילאק למהדרין” מדגישה דוייב, “הרכב שמנים עם רכיב ה-LCPUFA בכל השלבים. מחקרים שערכה חברת אבוט, יצרנית סימילאק למהדרין, מראים שתינוקות שניזונו מסימילאק השיגו תוצאות התפתחות שכליות ופסיכומוטוריות דומות לאלה של תינוקות יונקים”.

 

לא טעים לי

קשיי אכילה נובעים מצרוף של מספר גורמים הקשורים בשלושה פרמטרים שונים. רונית דוייב מפרטת: “במזון: כדוגמת כמות המזון ואיכותו, תרבות ומנהגים סביב נושא הארוחה זמנים וטעמים. בילד עצמו: כגון אופי הילד, הפרעות תחושתיות, בעיות מוטוריות-אוראליות, מחלה אקוטית או כרונית.  ואף בהורים, כמו למשל האווירה מסביב לאוכל, רגישות למצבי רעב ושובע של הילד, רצון בשליטה רבה מדי או חוסר מעורבות, חוסר בתזונה מתמשך ועוד”.

ד”ר אבני מנהלת המרפאה להפרעות אכילה מחדדת ומוסיפה כי בהתאם לגיל הופעת התופעה (סרבנות האכילה), כך נוכל לחשוד בדבר הסיבה שהביאה לבעיה: “אם וכאשר מתחילה סרבנות האכילה בגיל צעיר של מספר חודשים במקביל למעבר לאוכל משלים, נחשוב על כיוון קושי תחושתי המצמצם את האפשרויות למרקמים שונים.

אם אנו פוגשים את התופעה ברדיוס הקרוב לגיל שנה, תעלה מחשבה אודות אנורקסיה של גיל הינקות הנובעת מהצורך הקיומי של הילד בתחושת עצמאות, כמו גם חוסר גמישות ההורה או היעדר יכולת לסנכרן בין רצונותיו הוא לבין רצונותיו של הילד, בעניין האוכל.

יחד עם זאת אם נפגוש את סרבנות האכילה, שמתעוררת בגילאי שנתיים שלוש ולמעלה מכך, נשקול בכובד ראש היתכנות בעיה התנהגותית מסוימת”.

רופאי ילדים חייבים לשים לב ל”דגלים אדומים” המצביעים על קשיי אכילה עקב בעיות אורגניות כגון: בעיות בליעה, עיכוב בגדילה, אכילה המלווה בכאב, פליטות/הקאות כרוניות, שלשול או צואה דמית, פיגור בהתפתחות השכלית ועוד.

ד”ר עקיבא פרדקין, מומחה לרפואת ילדים, גסטרואנטרולוגיה ותזונה בילדים: “הורים לאכלנים בררניים יודעים עד כמה זה יכול להיות מאתגר להבטיח כי אכן ילדיהם יקבלו תזונה מתאימה. מחקרים מראים, כי ייתכנו השלכות ארוכות-טווח להתנהגות ממושכת מעין זו. יש לטפל באכילה בררנית ברצינות, מדובר בבעיה בקרב ילדי ישראל, שדורשת התייחסות מידית. מומלץ להורים אשר מזהים את אותות האזהרה של התנהגות זו לפנות אל רופא הילדים כדי לברר כיצד יוכלו לעודד הרגלי אכילה בריאים”.

 

כל הכבוד! סיימת מהצלחת

מכירים את הקונפליקט המוכר והמדגדג ‘האם להתעקש איתו עד שיסיים את כל הארוחה? האם כשירעב באמת יבוא לבקש מעצמו? להתעקש או לותר? לדחוף כפית נוספת? או להזיז את הצלחת?

רונית דוייב קשובה לרגשות ההורים, ומשיבה: “יש לנקוט בגישה ניטראלית לגבי הכמות שהילד אוכל, הצהרות פופוליסטיות כמו ‘כל הכבוד חמודי סיימת הכול מהצלחת’ עלולות להשיג תרבות אכילה בלתי רצויה. כמות המזון שהילד צורך אמורה להיות מווסתת על ידי תחושות הרעב והשובע הפנימיות של הילד ובהחלט לא על ידי גורמים חיצוניים. על ההורים מוטלת האחריות לבקר את מיומנויות האכילה של הילד (שימוש בכפית, לקרב את  הצלחת וכו’) וכמובן את התנהגותו ליד השולחן. אבל לא לשמש מד כמויות מלחיץ.

מחקרים רבים שונים מראים בבירור כי הורים המפעילים לחץ על ילדיהם לאכול, עשויים לרוב להשיג תוצאה הפוכה. באופן כללי, יש להפנים כי  קשיי אכילה של ילדים אינה בעיה של הילד בלבד, אלא זוהי בעיה משפחתית. האבחון והטיפול בקשיי אכילה דורש טיפול של צוות רפואי רב-תחומי המורכב לפחות מאנשי סגל רפואי ופרא רפואי.

 

סרבנות. תעודת זהות

האבחון והטיפול בהפרעות אלו, נעשים בהתאם לבעיה ממנה סובל הפעוט, הסיבה לכך נעוצה בהבדלים בין סוגי ההפרעות ובאינדיבידואליות של גיל הופעתם. אינה דומה הפרעת אכילה שהתחילה בגיל חודשיים ימים, לסרבנות אכילה שבצבצה סביבות גיל שנה, או לפעוט העקשן שהחל לסרב לצלחת בגיל שנתיים ומחצה.

“כשם שסרבנות אכילה נובעת מהפרעות שונות כך בהתאם לזאת, הטיפול בתופעה שונה וממוקד מאוד בהתאם לסימפטום ולשורש. יחד עם זאת”, מדגישה ד”ר אבני, “יש לציין כי חלוקה זו משתנה במידה שקיימת גם בעיה רפואית נלווית”.

חוקרים ישראלים ובריטיים שחקרו ובדקו את התחום, הניחו על שולחנם מסקנה אחת ברורה, ככל שהפרעת אכילה תדליק להורים נורה אדומה בשלב מוקדם ובהתאם לכך תאובחן,  כך ניתן יהיה לצמצמם, ואף למנוע נזקים עתידיים בהמשך כמו למשל ירידה במשקל, חסרים תזונתיים, הפחתה בכישורים הקוגניטיביים, רכישת דפוסי אכילה גרועים גם בגילאים מאוחרים יותר, קשרים בעיתיים בין ההורה לילד וליקויים פסיכו-סוציאליים בעתיד.

האופציה האופטימאלית ביותר להתמודדות מוצלחת עם הפרעות אכילה היא במסגרת מרפאות רב-מקצועיות. כדוגמא לכך, מזכירה ד”ר אבני את המרפאה הוותיקה להפרעות אכילה בגיל הרך בביה”ח “דנה” לילדים שבמרכז הרפואי תל אביב.

ואיך עובד התהליך? במשך יום שלם עוברים הפעוטות והילדים אבחון רב-מקצועי על ידי צוות רפואי רחב הכולל בדיקת אחות, רופא ילדים, פסיכולוג, קלינאי תקשורת, תזונאית ובמקרים מסוימים, יעלה הצורך בשילוב של עובדת סוציאלית. בסיום האבחון הרוחבי והפרטני, מקבלים ההורים פרוטוקול טיפול ורשימת המלצות בהתאם לסוג הפרעת האכילה, בה אובחן הילד.

הטיפול אפוא, מזמין את ההורה הלחוץ והנבוך להבין טוב יותר את תהליך האכילה וההאכלה הן מההיבט ה”טכני” שלו (קלוריות, אבות המזון, תהליך העיכול ועוד) והן מההיבט המשמעותי של האוכל וההשלכות של אינטראקציית האכילה לגבי התינוק, ההורה והקשר ביניהם. כך למעשה בסופו של יום מתקבלת תשלובת מבטיחה של עזרה מקצועית ותמיכה רב מערכתית להורים, המרגישים מעתה כי הנה יש להם גב רחב להישען עליו.

לתשומת לב, כאשר חלה ירידה חדה או עלייה מוגזמת במשקל התינוק; כאשר נושא האוכל הופך באורח מוגזם לנושא ההתעסקות העיקרי בבית; במקרה של קשיים בגמילה מהנקה מאוחרת; במידה שישנם קשיים בהחדרת מזונות חדשים או במעבר לאוכל מוצק; במקרה של אכילת מגוון מזון מצומצם; במצב של האכלה בזמן שינה; וכאשר ישנם טקסים והרגלי אכילה ייחודיים. זה הזמן לפנות לייעוץ באמצעות הפנייה מטיפת חלב או מרופא הילדים, וכן באופן יזום ופרטי.

 

לחם! מה נזכר לכם?

“מהי תמונת הילדות הראשונית ביותר שלכם הנמצאת סביב האוכל? האם היא ‘תמונה פוטוגנית’? בעלת  קונוטציה חיובית? שמחה? ואולי היא עמומה במקצת בעלת זיכרון פחות טוב?” מציפה הגב’ טובה קראוזה, דיאטנית קלינית, מתמחה בתזונת הריון ולידה לאם ולתינוק, ומחברת ספר רב מכר בנושא התזונה סביב תקופות אלו. “לא מעט אנשים נושאים עימם זיכרונות בלתי נעימים הקשורים במישרין או בעקיפין, בהאכלה בכוח,  בלחץ ואפילו בכפייה”.

קראוזה מקיימת מזה שנים סדנאות הרזייה לנשים ברחבי הארץ, אחת מן הסיטואציות שאינה יכולה לשכוח הייתה כאשר קמה לפתע אחת מן המשתתפות, אישה צעירת שנים בעלת משקל רב, ופתאום ללא הכנה מוקדמת היא פתחה את סגור ליבה וסיפרה. ‘נולדתי פגית טרם מלאו תשעה ירחי לידה, ובני הבית חששו מאד להתפתחותי מול עקומות הגדילה, ברבות הימים, כאשר אכלתי מזון מוצק, נהגו אמי וסבתי לקשור אותי לכיסא ולהאכיל אותי כמויות גדולות בכוח…’.

“ברור מעל לכל ספק”, היא מדגישה, “שצורת האכלה מעין זו מותירה בנו צלקות בנפש, (גם אם אינה דרסטית ברמה זו) אבל יחד עם זאת, עלינו להפנים כי הורים רבים משחזרים את אותם דפוסי האכלה עם ילדיהם שלהם. לא מתוך זדון לב, חלילה, אלא, משום שזו הדרך האולטימטיבית שהם מכירים, ובצילה גדלו בעצמם”.

“הפחד שהילד לא יאכל הוא פחד קמאי” מסכמת קראוזה, “דאגה עתיקת יומין שקשורה בהישרדות, הגם שהיא מובנית לחלוטין, חובה לתפוס אותה בפרופורציות הנכונות כדי להאכיל בצורה השפויה והבריאה ביותר. בפרספקטיבה נשכרת של גוף  ונפש.

 

מעודדים אכילה נכונה

דוייב, מנהלת מדעית אבוט מגלה לנו כי נקודת המוצא של הרגלי אכילה נכונים מתחילים פשוט מגיל הלידה.  חשוב שחווית האכילה תהיי חיובית עבור התינוק: החל מהאווירה, הרוגע שהאמא משרה, לא להשרות תחושה של לחץ, להימנע מהפרעות.

יש אימהות הנוטות “להכניס” התינוק “למשטר האכלה” מיד עם היוולדו, אך הגישה הרווחת היא כי התינוק יווסת בעצמו את כמות האוכל. תינוק לומד עם הזמן לאמץ העדפות והרגלי אכילה ויחל לשדר לאמא מתי הוא רעב או שבע. על האימא להיות קשובה: יש תינוק שיעדיף לאכול יותר לפני השינה, אחר יעדיף ארוחה גדולה מיד לאחר שקם ואחר יעדיף לא לאכול בזמן הלילה ולכן אין צורך להעיר בכח.

יש תינוקות שנולדים באחוזון 95 ואחרים ב-25 – זה לא בהכרח מעיד על העתיד. צריך לתת לילד “להתאפס” על עקומת הגדילה שלו ולהימנע מעודף האכלה או לחילופין יצירת חסך. חשוב לזכור שלתינוקות בשלב הראשון של חייהם ישנן “קפיצות גדילה” ובתקופות אלו יידרש יותר מזון. אסור לחסוך זאת מהם.

לתשומת לב, המעבר למזון מוצק עליו להיעשות בהדרגתיות רבה, איו להפסיק ביום אחד הנקה או הזנה בבקבוק. ההיפך הוא הנכון: תינוק בשלבים ראשונים של אכילת מזון מוצק אוכל כמויות מעטות, לא תמיד מסיים את הכמות המוצעת לו ולכן מומלץ כי לפחות פעמיים ביום יקבל השלמה של הנקה/בקבוק או בהתאם להתקדמות האישית שלו.

ראוי לכל הורה ומחנך לגיל הרך, אל לנושא התזונה הנכונה בגילאים אלו, כאל השקעה בטווח הקצר עם השפעה לטווח הארוך. הדיבידנדים שיתקבלו בהמשך אינם רק במשמעות של ערכים וקלוריות אלא פיזיולוגים, קוגניטיביים ואף רגשיים. מה שנקרא ‘בתאבון ולבריאות’…

 

מסגרת 1:

טיפים לטיפול יומיומי בילדים עם קשיי אכילה:

  לסגל גישה ניטרלית: יש לחזק את מיומנויות האכילה של הילד ואת התנהגותו ליד השולחן אך לא את הכמות שהילד צורך. כמות המזון הנאכלת צריכה להיות מווסתת על ידי תחושות הרעב והשובע של הילד ולא על ידי חיזוקים חיצוניים.

  למנוע גורמי הסחה בזמן הארוחה: כגון משחקים או ספרים.

  להטמיע הרגלי אכילה מעודדי תאבון: ארוחות במרווחי זמן קבועים של 3-4 שעות, בין הארוחות מים בלבד.

  להגביל את זמן הארוחה ל- 20-30 דקות, גם אם הילד אכל מעט.

  להקפיד על מנות המתאימות לגיל הילד, לעיתים מספר כפיות זוהי מנה, הציעו מנות קטנות והרשו לילד לבקש מנות נוספות.

 לעודד אכילה עצמאית.

  להביע משוב שלילי להתנהגות אכילה לא רצויה: משחק עם אוכל במקום לאכול, ישיבה חסרת סבלנות ליד השולחן, התקפי זעם. רצוי להזהיר פעם אחת, אם ההתנהגות הבלתי רצויה חוזרת יש לנקוט בפעולה מונעת.

 להציע מזון חדש בעקביות.

 לקחת נשימה ארוכה ולא להתייאש בדרך…

 

 

מסגרת 2:

יוצרים סביבה מזינה ומזמינה

רונית דוויב מזמינה את ציבור האימהות ליהנות מן הטיפים המקצועיים שיהפכו את הארוחה לידידותית וטעימה.

בראש רשימת ההמלצות עומדת בקשה מההורים לכבד  את התיאבון, או חוסר התיאבון של הילד, ולא להציע לו פרסים או “שוחד” כדי ש”יאכל הכול וישאיר צלחת ריקה”…

 אל תרגילו את הילד לארוחות נפרדות ול’מטבח פרטי’ משלהם.

 הציעו להם מאכלים בריאים ומגוונים המהווים חלק מהתפריט המשפחתי שלכם, עד שיחליטו מה מביניהם הם בוחרים ומעדיפים לאכול.

 יצירתיות: חיתוכי ירקות מעניינים (בעזרת חותכני עוגיות בצורות שונות), או קישוט המזון בדרכים פשוטות ומשעשעות יוכלו לגרות את הדמיון ואת התיאבון של ילדיכם.

 כבר מגיל כמה חודשים, כאשר מתחילים “טעימות” ומעבר למזון מוצק, הימנעו מלהציע לילדים מאכלים מתוקים מדי, או כאלו שהומלחו. הרגילו אותם לטעמים הטבעיים של ירקות, פירות וכד’.

  שימו לב שהתפריט יהיה מגוון: תינוק יעדיף פירות כי הם מתוקים יותר, אך חשוב באותה מידה שייחשף גם לירקות. כנ”ל לגבי מעדני חלב – נסו קודם את הטעמים הניטרליים לעומת המעדנים הממותקים.

 הקפידו שהילד יחשף לכל קבוצות המזון (בהתאם כמובן למה שמשרד הבריאות מאשר להציע בכל גיל): מוצרי חלב, פירות ירקות, עוף/בשר/דגים, דגנים – על מנת שהילד יגדל לאהוב את כל קבוצות המזון ויאמץ אותם לתפריט שלו.

 במידה וילד לא אוהב מאכל מסוים – אל תרימו ידיים. תנו לו את זה שוב מספר ימים אחרי בגרסה אחרת: אם ניסיתם בשר ולא אהב- נסו לתת שוב כקציצה בשילוב ירק שהילד אוהב, למשל בשר טחון ובטטה טחונים לקציצה.

 אל תזלזלו במידע התזונתי שבגב האריזה – מידע זה יאפשר העדפת מוצר עשיר תזונתית על מוצר אחר שהינו דל יותר ובכך יתרום לבריאותו של הילד

 מה אם הילד לא אוכל מאכל מסוים לאורך זמן? הקפידו להשלים לו החסרים: אם לא אוכל בשר – הציעו לו קטניות, לא אוכל מוצרי חלב – שלבו בתפריט טחינה, ממרח שקדים וכן על זו הדרך.

 ככלל, תמיד הציעו לילדים מים או חלב והימנעו ממשקאות ממותקים, חשוב להרגיל לכך מגיל צעיר.

 אפשר לשלב ערכים תזונתיים חשובים ברטבים (על ירק או בשר ועוף) או במילויים: שמן זית, סילאן, טחינה, נוזלים שבושלו בהם הירקות ונשארו בהם ויטמינים.

 בין הארוחות הציעו לילדים שלכם מזון טרי, קר וקליל, כגון: ירקות ופירות חתוכים. חשוב שלא יגיעו לזמן הארוחה מלאים ושבעים עם תחושת כובד בגוף.

 מרק בחורף זו דרך נהדרת לשלב ירקות ובשר או עוף לילדים – קערה עשירה יכולה להוות תחליף בריא ומזין לארוחה.

 קינואה, בורגול, שיבולת שועל – אלו לא סתם חלק מטרנד הבריאות. מדובר באופציות לתוספת למנה עיקרית, המבוססת על דגנים מלאים, מכילה סיבים תזונתיים ובהחלט משהו שכדאי לאמץ לתפריט.

 כשעוברים עם תינוקות למזון מוצק, חשוב לגוון בהדרגה את המרקם ממחיתי למזון אצבעות – שהילד יאכל לבד ולהחזיק ביד. חושב שהמרקם יתאים לילד ולשלב ההתפתחותי שלו.

 ודאו כי אין הסחות דעת כגון מרקע דלוק, צעצועים בשולחן או שאתם ההורים עסוקים בשיחת טלפון בנייד בזמן הארוחה.

 

inner_page_right_icon_1