07.07.2020

מעון. מקום קסום שאוגד בתוכו כל כך הרבה: צחוק ילדות, תלתלי משי, צעד ראשון… אבל לפני הכול מעון של רשת החינוך ‘נאות מרגלית’ הוא בית; בית חם ואוהב למאות אוצרות שנכנסים מדי בוקר בשעריו. בית העשוי כולו מפסיפס ‘דקורציה’ של חיבוק, חיוך ואהבה. ומחשבה… אין סוף מחשבה. בכל פרט, בכל רגע נתון. מחשבה טובה שהופכת למעשה טוב. ולעוד מעשה טוב. מעשים טובים של אנשים טובים. מעשים של יום יום שבונים ביחד את הבית הזה. מעשים שיוצרים מעון. מעשים קטנים שהם גדולים

מאת: שולמית אורבך

 

יצאנו לחקור את היופי הזה; לגלות את סודות הבית; למצוא את המעשים הטובים, ולחדד את העדשה על המחשבות הנחבאות בצלם. יצאנו לבחון את הקורות המיוחדים המרכיבים מעון, להבין מהו החומר השומר אותם יציבים, אוהבים ושלמים. באנו לחפש את ‘האנשים טובים באמצע הדרך’.

והנה הם כאן חלק מתוך אותה מלאכת מחשבת של רשת החינוך ‘נאות מרגלית’, ייצוג חינוכי ובעל רקורד עשיר: גב’ אלה חכם ראש צוות במעון רקפת רמלה, שבקולה החם ניכרת עוצמת עשרים שנות הניסיון המלוות אותה, כשהיא מחנכת כיום במעון את הדור הרביעי הפרטי שלה בלי עין הרע. גב’ דורה אשת חינוך מסורה במעון שקמה שבמושב בית שקמה, שכבר תריסר שנים זורם בה מעיין אהבה בלתי נדלה, גב’ נורית איבגי מנהלת מעון מעלות מיכל בעפולה שאינה מפסיקה לעטות כתרי שבח לצוות החינוך המסור, וגב’ תמר אמויאל מנהלת מעון חמד באר שבע, אשר עונה על התפקיד “אמא של הילדים” כולם היו בניה…

הן לא ששות לדבר, מעשים הם הכלי החזק שלהן, לא דיבורים בעלמא. לאט לאט אני שומעת מהן את המתכון המופלא הזה, את דרכן הייחודית בחינוך הנפשות הרכות שהן פוגשות במעון דבר יום ביומו. מבעד לאפרכסת, אפילו בלי לפגוש בהן פנים מול פנים, אני חשה את האהבה העוצמתית הנושבת בכל מילה. קולן חצוב ממסירות ומדאגה, מאכפתיות ומאחריות, מאהבה וממחשבה ללא גבולות. הן חיות את המעון, את הבית השני, ראשון שלהן, הן הן ה’אנשים הטובים באמצע הדרך’ וגם בתחילתה ובסופה. הן יוצרות את המסלול, הן מתוות את הפיתולים, הן שם, כל כולן, והן הקסם בכבודו ובעצמו.

 

מהות מעבר לשליחות

מהן ציפיותייך מאשת החינוך במעון? כיצד תתנהל בעבודתה עם הפעוטות?

“עבודת החינוך במעון איננה עבודה בעלמא,” פותחת אלה חכם ומרחיבה, “זו עבודת קודש של ממש, ואשת החינוך במעון חייבת לבוא בגישה כזו לשלל משימותיה. התפקיד מתחיל מיד בראשית הבוקר: לזכור לקבל כל פעוט בשמחה, בחיוך רחב על שפתיים, להרעיף אהבה וחום בחיבוק ובנשיקה, ולהקפיד על כך… לא רק הילד הקט זקוק ליחס”, היא מדגישה, “גם אימא שלו תשמח לזריקת אנרגיה וכוח עם שחר. יש לפקוח אוזניים ולהקשיב במלוא תשומת הלב לכל בקשה מיוחדת המוגשת מההורים, ולהשתדל למלאה בהתאם לצורך ולנסיבות. אם מגיעה אימא המבקשת לשפוך את הלב באוזני המחנכת במעון, ומניסיוני, ישנן הרבה אימהות כאלה, כדאי פשוט להקשיב לה. לפתוח את הלב, לתמוך ולהכיל. אני רואה בזה חלק בלתי נפרד מעבודת הקודש במעון.” אנשים טובים, כבר אמרנו?

אלה ממשיכה ומפרטת: “במהלך היום על המחנכת להפעיל את מלוא הרגישות ותשומת הלב, לכל ילד מילדי הגן, לדאוג למלא ביעילות את צרכיו, הנפשיים והפיזיים גם יחד. להציב גבולות חשובים מחד, ולהביע אכפתיות ואמפתיה מאידך.

כמו כן, גם אם לעתים התנהגות הילד מצריכה מאמץ יתר מאשת החינוך במעון, כמו למשל,  בכי ממושך של פעוט המסרב להירגע או שובבות יתר וכדומה, אינני ממליצה לקרא מיד להורה או לצלצל ולעדכן אותו מיד בנעשה, אם אין כרגע צורך חיוני בעניין. אחרי הכל, האימהות השולחות את ילדיהן למעון הן נשים העובדות במשרה מלאה, עסוקות וטרודות, ואם נפריע להן במהלך היום מעט יותר מידי, אנו עלולים להזיק להן כלכלית בלי כוונה. חלק מתפקיד החינוך כאן הוא לנסות ולהתמודד עם האתגר, ולא להפיל מיד את האחריות לפתרון על הסמכות ההורית בלבד…”.

“כשאני מראיינת מועמדת לתפקיד מחנכת במעון שלנו, חשוב לי מאד שהיא תהיה אישה אחראית ומסורה,” מאירה נורית זווית נוספת, “שבהתנהלותה היומיומית תהיה אינטראקציה טובה עם הילדים, שפה משותפת ותקשורת נעימה. כמו כן חשוב לי להקפיד שאשת החינוך תשמור על לשון דיבור נקיה ומכובדת, גם כאשר היא פונה אל הילדים הרכים. אין לנו ספק שאשת חינוך צריכה למלא את צרכיו הרוחניים, הפיזיים והגשמיים כאחד”.

תמר אמויאל: “אני מצפה מהמחנכת במעון להיות ‘האמא של הילדים’. ומכאן נקודת הזינוק… הרי כל אם בישראל לא למדה באוניברסיטה ולא קיבלה עם לידת התינוק תעודה המכשירה אותה להיות “הורה עם רישיון”, אלא, כל אימא מקבלת סמכות וכוחות מהקדוש ברוך הוא, לגדל את ילדה ולחנכו באופן הנכון ביותר בעבורו. וזה בדיוק מה שאני מצפה מאשת החינוך שלי. לדאוג לכל צרכי הילד, לשלומו, לביטחונו, לחנכו כראוי ולהביא להתפתחותו הפיזית”.

“יש לנו סדר יום קבוע אותו מקבלת המחנכת במעון עם תחילת עבודתה ועליה להקפיד לעבוד לפיו. כמו זמני הארוחה, שעת המשחק בתנועה, היציאה לחצר, פעילות במים או בג’ימבורי וכדומה. כך תדאג למלא את צרכי הילד ותקפיד על התנהלותו הנכונה”. מסכמת תמי את משנתה הסדורה.

דורה ממעון שקמה משכימה קום עם שחר, ופותחת את שערי המעון לרווחה כבר בשעה 6:45. ואם תשאלו אותה למה, היא מסבירה בפשטות: “אומנם שעת הפתיחה הרשמית היא 7.00 בבוקר, אבל אני חסה על ההורים הממהרים הקמים בשעת בוקר מוקדמת לעבודתם. הם כבר כאן, ממתינים לפתיחת המעון, וגם אני כאן, אז איך אפשר שלא לקבל את הילדים המתוקים הללו? הם לא מפריעים לי”, היא שחה במלוא הרגש, “ההיפך הוא הנכון! אני מלאת הנאה וסיפוק לפגוש את הנשמות הטהורות הללו מוקדם בבוקר. זה רק עושה לי טוב.”

כשאני מנסה לברר אודות יתר שגרת יומה העמוסה של דורה, אני מוצאת פנינים של חסד, חמלה, אכפתיות, נכונות ומחשבה על הזולת שזורים בכל פעולה מפעולותיה. “מיד כשאני נכנסת לגן פנימה, אני סורקת את המקום כולו בעיניי, בודקת שאין חפץ שבור שעלול לסכן אי מי מהקטנטנים, מסלקת מפגעים אם ישנם. מתזמנת את הכביסות לפי מזג האוויר ובהתאמה לשעות פעילות הילדים ועוזרת לטבחית”

עוזרת לטבחית? אני תוהה לעצמי בקול, ודורה ממהרת להסביר, “במקום שהטבחית תיאלץ להתרוצץ לכאן ולשם, אני רוכשת עבורה במכולת את המצרכים שהיא זקוקה להם, מניחה לה במטבח ירקות, ביצים, ממרחים וכדומה, כך כשהטבחית תבוא לעבודתה הכול כבר יהיה מוכן ומזומן, והיא לא תצטרך לטרוח מעבר להכנת הארוחות עצמן”. התרגשתן? אני מאד.

“זה הבית השני שלי,” היא אומרת לי בכנות ואני מאמינה לה. “אכפת לי מכל דבר שקורה פה. במסגרת תפקידי אני אחראית שכל ילד שמגיע לפה עם חיוך גדול בבוקר, יצא בסוף היום עם אותו החיוך. בלי אף טראומה חלילה”.

אבל לדידה של דורה התפקיד אינו מסתיים עם תום שעות הפעילות במעון. כל מחשבותיה נסובות סביב הילדים. הנה, לפני שאנחנו משוחחות בשעת ערב מאוחרת היא כבר הספיקה להרים טלפון לאחת האימהות, להתעניין בבנה שלא חש בטוב בבוקר והשתחרר מוקדם לביתו. היא שואלת לשלומו, מוסיפה איחולי החלמה מהירה ותקווה חמה לפגוש אותו שוב כבר מחר בבוקר. כן, היא אשת חינוך שעובדת מסביב לשעון. היא חיה את עבודת הקודש הזו. והיא אוהבת את החיים הללו בכל הלב.

 

חינוך עם נשמה

היכן נעוץ ההבדל בין מחנכת טובה הממלאת את עבודתה המקצועית ותו לא, לבין מחנכת טובה מאד הפועלת מעל ומעבר לתפקידה?

“מחנכת שמקדישה מחשבה מעל ומעב לחובתה הבסיסית, היא מחנכת טובה מאד בעיני”, סבורה נורית, “זוהי מחנכת שהאכפתיות הרבה שלה ניכרת בפרטים הקטנים. לדוגמא אף שהגיעה השעה 16:00 והיא כביכול כבר רשאית ללכת, היא שבה בשמחה לכיתת החינוך מארגנת ומסדרת את החדר לקרא יום המחר, וכל כך למה? בשבילה זה פשוט, רק כדי שהילדים ייכנסו בבוקר הבא לכיתה נקיה שמחכה להם. נותרה עדיין כביסה נקיה בתוך המכונה? בדקות האחרונות שנותרו לה היא תמהר להוציא את הבגדים הלחים החוצה ולפרוס אותם כדי שיתייבשו עד מחר… זו מחנכת שחיה את עבודתה ומבצעת כל פעולה בשמחה ובאהבה.”

אצל תמר ההבדל חד משמעי: “מחנכת שמגיעה לעבוד נטו בעבור פרנסתה, היא תפעל ביובש לפי הלו”ז ולא יותר, לעומת המחנכות מהסוג שעובדות אצלנו במעון, שכל אחת בפני עצמה היא מחנכת שמגדילה ראש, שחושבת על טובת הילדים גם לאחר שעות העבודה, שמתאמצת להשיג ספר ידע שיעשיר את פעילותה, או דיסק מתאים לנושא פעילות ספציפי וכדומה. זוהי מחנכת הראויה להגדרה מחנכת טובה מאד. סליחה, בעצם מחנכת מצוינת”.

“מחנכת אמתית חושבת על טובת הילד ללא הפסקה”, קובעת גם דורה ללא עוררין ומפרטת, “היא יודעת לעבוד עם הילד באופן הנכון שיכבוש אותו וירצה אותו, היא לא מרפה כשהוא מתנגד, כועס או לא משתף פעולה, היא מתעקשת ולומדת לסלול את הדרך הנכונה לליבו”.

“כמי שעוסקת במקצוע החינוך במעון שנים רבות, אני יכולה לזהות את המחנכת המגיעה לעבוד לצידי כבר במבט ראשון,” משתפת אותנו אלה, “מי שאכפת לה והיא אוהבת את המקום בכל ליבה, תקפיד לשמור על הציוד מכל משמר, תיזהר שגם הילדים לא ישברו חפצים בטעות, ולא תזלזל לעולם גם לא בפרט קטן, אפילו שאיננו שלה.

“אותה מחנכת מסורה גם לא תסתלק מהמקום מיד בשעה 16:00 אלא תמתין ביחד עם הילדים במקרה שההסעה מאחרת, עד אשר תבדוק ותדע שכולם בטוחים ונמצאים בדרכם הביתה.” מוסיפה אלה, “ויש עוד דוגמאות למכביר.”

דורה מספרת: “כשמגיעות עובדות חדשות למערכת אני רואה כזכות לעצמי לסייע להן בעבודתן החדשה ולהנחות אותן במידת צורך, לפעמים נמצא בקבוצה ילד שובב יותר מהרגיל, ואי השקט שלו מפריע לכל הקבוצה. אין לי הרבה התלבטות בעניין, הילד החמוד והאנרגטי מגיע איתי הצידה לשעה או לשעתיים לאחר מכן אני משיבה אותו ל’כיתת האם’ שלו כמו חדש.

“כולנו בני אדם וטעויות הן חלק מהחיים. במידה ואחת העובדות טעתה בהתנהלות מסוימת מול הילדים, אני לא חוששת להעיר לה, כמובן בעדינות ובנעימות, אך לעולם לא אתעלם מכך. אלו ילדים, אלה נשמות! הנה, קחי דוגמא”, היא ממחישה לי, “הבחנתי במחנכת מחלקת לילדים בר בצק לאחת הפעילויות, מיד הסבתי את תשומת ליבה שבלוח המודעות שלנו, בפירוט התוכנית היומית, מצוין ששיש להשתמש דווקא בחימר משום שהוא חומר מועיל לפיתוח המוטוריקה העדינה בגיל הרך. הן קראו, הבינו והחליפו, כי גם הפרטים הקטנים, אינם קטנים אצלנו במערכת”.

אלה המנהלת מציינת את הצורך החשוב להיות רגישה כלפי כל המחנכות העובדות מתחתיה במעון”, והנה האג’נדה שלה בגילוי לב, “”חשוב לי מאוד ואני מקפידה על כך שלא לנהוג חלילה בהתנשאות, אחרי הכל- כולנו באות לעבוד כאן באותו מקום, והעבודה אמורה להיות נעימה ומהנה לכולנו. כולנו אותן אימהות, בנות, רעיות ונשים בישראל”.

“אם מטפלת מבחינה בשוני או בחשד לליקוי כלשהוא אצל הילד”, מדגישה אלה, “חובה עליה להצביע על העניין בפני הוריו וליידע אותם במחשבותיה. לפני שנים רבות פגשתי ילד במעון שצורת התקשורת כלפי הסביבה העלתה בי חשד שהוא לוקה באוטיזם. שיתפתי את הוריו בעדינות בחשדותיי והצעתי שיפנו לרשויות המתאימות לקבלת אבחון מסודר וסיוע בהתאם. האב כעס מאד על התערבותי והתכחש למצב בכל מאודו. האם, לעומת זאת, החליטה לבדוק את העניין ופנתה לאבחון מסודר, שם אושש החשש: הילד לוקה באוטיזם. לאחר מעשה הגיעו שני ההורים ביחד כדי להודות לי שהסבתי את תשומת לבם. והנה, הודות לעדכון שובץ הילד במסגרת לימודית התואמת את צרכיו”, מסיימת אלה בסיפוק ובהזדמנות זו היא פונה לכלל המחנכות במסגרות הלימודיות:

“אם הנכן מבחינות בבעיה, בליקוי או בסימפטומים מחשידים כלשהם אל תחשובנה פעמיים ואל תהססנה… עדיף להתריע כעת כדי שהטיפול הנכון יהיה בזמן, ומוקדם ככל האפשר, מאשר לטמון את הראש בקרקע כבת יענה. במקרה הכי גרוע בשבילכן, יאמרו ההורים שהגננת טעתה והפריזה בדמיונה. אבל במקרים בהן תצדקנה, בזכותן יטופל הילד מוקדם ככל האפשר, וממילא ההישגים יהיו גבוהים יותר”.

 

מנהלות-הערכה-מחנכות

כשאת מתבוננת על נשות החינוך במעון שלך, מהי מבחינתך התנהגות ‘חריגה’ לטובה?

“מובילת הכיתה מכינה את הנושא הנלמד אצלנו וכאשר מסתיים הנושא הכיתתי, היא אמורה להתחיל להנחיל נושא חדש. והנה, היא לא מתמהמהת, אוספת את חומרי היצירה וכל האביזרים הדרושים להכנת הפינה החדשה, ומשנעת הכול לביתה. ובבית, בשעות הערב, על חשבון זמנה האישי הפנוי, היא טורחת לגזור, להדביק, ליצור ולקשט פינה חדשה למופת. בשבוע הבא הכול כבר מוכן ועומד על תילו, ואיש מן הבאים איננו חולם כי הכול נעשה כאן בשעות לא שעות ובאהבה אחת גדולה. רק אני והיא“, מעידה הגב’ נורית אבגי, “יודעות את הסוד ומתרגשות”.

ויש לה דוגמא נוספת מאלפת לא פחות.“אחת המחנכות אצלנו מתגוררת בסמיכות למעון. בכל יום חמישי בשבוע אנחנו מסירות את כל המצעים של הילדים ופורסות נקיים. ברוך השם, שגרת היום עמוסה למדי ולא תמיד אנחנו מספיקות עד לתום יום העבודה לסיים את כל הכביסות. אותה מחנכת מסורה, מגיעה שוב למעון בשעת לילה מאוחרת או במוצאי שבת, ממשיכה להפעיל את מכונת הכביסה שוב ושוב עד שכל המצעים נקיים וריחניים, ולא די בכך, אלא ממהרת לפרוש את הכול לייבוש מלא עד ליום ראשון בבוקר, כדי שנתחיל שבוע חדש מושלם”. וישנה גם הטבחית במעון בעפולה שאם אזל לה מצרך במטבח, לפעמים אינה מספרת למנהלת נורית, אלא בשקט בשקט מביאה אותו מהבית שלה וממשיכה לשקוד על ארוחות טעימות ומשביעות. ואף אחד לא יודע.

“נשות החינוך במעון שלנו פוקחות עיניים ללא הרף, בודקות היכן קיימת בעיה ובמה ניתן להושיט יד ולתת עזרה, וכמובן פועלות בהתאם”, מעידה הגב’ תמר אמויאל ושולפת דוגמאות למכביר:  “לא אחת מגיע ילד למעון כאשר הבגדים שהוא לובש הינם בדיוק מה שלבש ביום האתמול… במקרה כזה מבינה המחנכת כי ככל הנראה הילד לא זכה למקלחת אמש והיא ממהרת לטפל בו באופן אישי.

בשעה רגועה בה אחת המחנכות האחרות במעון שומרת על קבוצתה שלה, דואגת המחנכת האכפתית להכין לילד מקלחת מרעננת, להחליף לו לבגדים נקיים, לסרק את שיערו, ולהעניק לו טיפוח מלא, וכל זאת בשביל ההרגשה הטובה של הילד, כדי שלא יחוש חלילה מוזנח ומקופח לעומת חבריו לקבוצה”.

“לא אחת אנו פוגשים בילדים המגיעים למעון בלבוש מרופט וישן”, היא ממשיכה ומספרת, “לרוב נראה שמדובר בירושות מאחיו הגדולים שכבר עבר זמנן. במקביל, הורים רבים שילדיהם גדלו, והם לא זקוקים עוד למערכות לבוש שלמות, שהם טובות וכמעט חדשות, מעבירים לגן שקיות שלמות של בגדים ראויים לשימוש חוזר.

“המחנכות שלנו עושות מצווה של ממש, הן יושבות וממיינות בסבלנות את הבגדים שהתקבלו, ומכינות מהם שקיות ייעודיות עבור משפחות הזקוקים לביגוד נוסף. ‘תקשיבי, אמא,” אני אומרת לאימהות הללו בחיוך, “קיבלנו המון חבילות של דברים טובים, בואי קחי לך, ואני סומכת עלייך שתשתמשי בזה כפי הבנתך. אם תרצי תיקחי לילדייך, ואם לא, בוודאי תדעי למי להעביר הלאה בשכונה או בקהילה שלך אפילו לנכדים שלי לקחתי מכאן,” אני מוסיפה לשכנע, כדי לתת בכבוד ושלא לבייש חלילה”. כך דבריה האנושיים של תמי.

“אחת המחנכת אצלי הבחינה בילדה חמודה שנגועה בכינמת ברמה קשה”, משתפת אותנו הגב תמי בסיפור נוסף, “פנינו לאמא בעניין, בכתב ובעל-פה, אך נראה שלא נעשה דבר. הילדה הוסיפה להגיע למעון מדי בוקר יחד עם האורחים הלא רצויים על ראשה. למחנכת היה אכפת מאד והיא פנתה אלי בבקשה לרכוש שמפו נגד כינים, מברשת שיער ומסרק סמיך, כדי שתוכל לטפל בילדה בעצמה. יצאתי מיד לבית המרקחת המרוחק ממקום המעון, רכשתי את כל הציוד והבאתי למחנכת. המחנכת לא התמהמה אלא קפצה מיד אל הפרויקט. במשך מספר ימים רצופים בשעה שיתר ילדי המעון נחו את מנוחת הצהריים בשלווה, זכתה אותה ילדה לטיפול מסור במקלחת, והכינים החלו להעלם מראשה. עד שהאימא הנפעמת באה וסיפרה לצוות המעון בהתפעלות: ‘הכינים אינן, אין לי מושג איך זה קרה…’ שיתפנו אותנו בעדינות כי מכיוון שהמצב לא השתפר המחנכת במעון לקחה את זה על עצמה”.

“במעון שלנו כל מחנכת מיוחדת,” מתרגשת דורה, “כולנו עושות עבודת קודש של ממש, והלוואי שנזכה רק להמשיך כך…!”

“הדוגמאות רבות כל כך,” אומרת אלה בחיוך, “אם התלכלך קיר במעון, איננו מבזבזות זמן, תיכף ומיד רוכשות דלי ומברשת וצובעות את הקיר מחדש, במו ידינו. לפני שנים, כשהרשת עוד הייתה בעריסתה, קניתי בעצמי בר מים קרים כדי שילדי המעון ירוו את צימאונם.

“כאשר הציוד הקבוע לא כלל עדיין סינרים, הלכתי בין החנויות לחפש סינרים עם שרוולים ארוכים, כאלו שיכסו בהתאמה את חולצת הילד, כדי שהארוחה לא תכתים את בגדיו היפים… אכפת לי באמת מכספו של כל הורה המשקיע ורוכש בגדים לילדיו. כל הורה בוודאי מצפה לראות את הילד ובגדיו שבים נקיים מן הגן והמעון. גם חולצות שנקנו בשוק חבל לזרוק לפח בגלל כתם שלא יורד בכביסה. הזהירות שלנו במעון שומרת על איכות החיים של בגדי הילדים המתוקים”.

לפעמים הורה תמה, ‘האם יתכן שהילד לא אכל היום צהרים? והרי הבגד נקי כל כך… מיד שולפת אלה את הסינר המלוכלך ומציגה בפניו שהילד אכל גם אכל…”

 

שגרה של כל יום מחדש

כיצד אפשר להתמיד במעשים הקטנים ולא להיגרר לשגרה שוחקת?

“זה בכלל לא קשה,” אומרת דורה, וניכרים דברי אמת, “אני בת ששים וככל שאני מטפלת בילדים אני נעשית צעירה יותר… בכל יום אני מתעוררת עם אנרגיות חדשות ליום החינוך במעון. מקבלת את הילדים השכם בבוקר בחום ובאהבה, מחייכת לאימהות, מחמיאה ומפרגנת על טבעת שמלה ומטפחת… למה לא לעשות לאחרים טוב על הלב?” היא שואלת בצניעות, “גם לילדים אני מעניקה תשומת לב פרטנית, נעליים חדשות, התעניינות בבילוי מאתמול ועוד, אני חושבת שהם כמו ילדים שלי ונכדים שלי, משפחה של ממש!”

אלה: “אני רוצה להודות לכל מי שמעיר את תשומת ליבנו מפעם לפעם, ומאיר נקודות שלעתים בשגרה איננו שמות לב אליהן. לדוגמא, כאשר מפקחת מבקרת במעון פעם בחודש, ומאירה לי בצורה מכובדת ונעימה, מיד למחרת דבריה נעשים, אני מכנסת את המחנכות משוחחת איתן ואנו מתקנות, משפרות ומשדרגות בהתאם לצורך ולעניין”.

“במעונות גדולים יותר”, היא מפרטת, “רצוי לדעתי שמחנכות ייתרמו וייבנו זו מזו בהערות של שיפור וביקורת בונה, הן באופן פרטי והן בישיבת צוות כללית. הרי טובת הילדים מול כולנו. אנחנו לא מלאכים, אנחנו בני אדם, רוצים להיות הכי טובים שאפשר, ושמחים עם כל מי שמסייע לנו בדרך הזו.”

“הפרגון ההדדי בתוך צוות החינוך הוא אלמנט חשוב מאד”, בטוחה תמר, “יש לזכור תמיד לעודד האחת את רעותה, להתייחס, לומר מילה טובה ומחמאה, כוחו של ערב גיבוש והפעלה מיוחדת רב מאד, גם עוגה טובה בכל ראש חודש תפעל לאותה מטרה- מניעת השחיקה שבשגרה”.

תמר מבקשת לשים את הפוקוס על ימי העיון השנתיים שמהווים הטענה לגוף ולנפש. אחת לשנה מוזמנות כל מנהלות המעונות, נשות החינוך, המחנכות והמדריכות, ליומיים  של השתלמות בפנסיון מלא, הכולל מנוחה והתרגעות, סדנאות ייחודיות, חוויה קולינרית, שחיה מבריאה ועוד. “כולנו נטענות בימים אלו, ההשתלמות הזו עתירת ידע והעצמה מבלי לוותר על אתנחתא והתרעננות. כולנו מחכות ומצפות להשתלמות הזו, משנה לשנה. ובינינו”, היא מחייכת בגילוי לב, “הייתי קוראת לה תחנת דלק, אנטי-שחיקה”.

נורית מספרת על פעילות חודשית קבועה שהיא מקפידה להכין לצוות המחנכות במעון, ערב גיבוש חוויתי, טיול משותף לטבריה ועוד. “ערבים אלו מכניסים אווירה טובה, מחזקים את הצוות ככלל וכפרט ובעצם, מיטיבים עם כולנו. הציפיה לפעילויות אלו גדולה, וכולנו נשכרות מכך.”

אני מסיימת לשוחח איתן, וחשה שכלל לא התחלתי. כל כך הרבה טוב הן אוצרות בתוכן. קסם של פשטות הנתינה. זוהר של חדוות המעשה. נקיות הדעת של חינוך. אמת פנימית שחצובה עמוק בתוך הנפש. אני רואה בעיני רוחי את הילדים במעון, שאינני מכירה אותם כלל, אבל דמותם אפופה בביטחון, באהבה, בחום, באכפתיות ובדאגה שאין להם גבול. ואני יודעת שהם זכו. והם זוכים שוב, בכל יום מחדש!

inner_page_right_icon_1