06.07.2020

מטפלת שמזהה קשיי זחילה ולכן לא עוצמת עין בלילה מנהלת מעון שלא מרימה ידיים, עד שהאבחונים אכן מאשרים בעיות מוטוריות ושפתיות מדריכה פדגוגית שנכנסת אל התמונה והילדה יוצאת נשכרת אימא צעירה שמגיעה עם זר פרחים עד לבית הגננת. וגם: ילד קטן שמקבל את המענה המדויק “נאות מרגלית” בשיקוף פעולה מושלם, למען הילד של כולם

מאת: חני לזר

 

התלתלים שלו זהרו מול השמש, גם הגומות היו משובבות להפליא, תיכף יחגוג יאיר את גיל שלוש ויהפוך לפעוט גדול ומבין. התקווה והאושר מלאו את ההורים עד כלות הנפש, גם הסבתא הנרגשת כבר ספרה את הימים, מסביב דרוכה כל המשפחה.

אך, יש מישהי אחת שלא עצמה עין בלילה. וגם בזה שלפניו… שר החלומות הנעימים פינה את מקומו לדאגה כנה, והיא מתהפכת על יצועה, מחשבותיה נשואות מכאן והלאה, אל קבוצת הגדולים שלה… יאיר החינני נושק תיכף לגיל שלוש אך עדיין אינו מנהל שיחה כמצופה, דיבורו אינו ברור ושפתו דלה מאד. יאיר אינו משיים מושגים וצבעים, ובעצם אינו מתפקד כמצופה מבני גילו. הייתה זו מנהלת המעון שביקשה לפתוח ליאיר צוהר לעתיד טוב יותר.

בשיחה אישית, מלב אל לב, עדכנה המנהלת את ההורים אודות הקושי שנצפה והבעיות הנלוות. אך ההורים הכאובים סירבו לשמוע שלבנם יחידם יש קושי או ליקוי וסיכמו את השיחה בהינף יד.

יום הולדתו של יאיר מתקרב בצעדי ענק, אך איתו יד ביד גם הפערים שצבר. מנהלת המעון שדאגתה הייתה כה כנה ואמיתית, ביקשה לערב את המדריכה הפדגוגית בסיפור. שכן, תפקידה של המדריכה להעניק למעון מעטפת חינוכית ומקצועית.

“ביקשתי להיפגש עם ההורים” משחזרת מיכל לוי מדריכה פדגוגית ברשת ‘נאות מרגלית’, “ולשוחח איתם בגובה העיניים. בפגישה הדגשתי כיצד בנם הסתגל יפה למסגרת וכיצד הינו מרגיש בטוח, מבצע את פעילויות היומיום בהתאם למצופה ממנו, משחק יפה בהתאם לגילו, מגלה עניין בסביבתו בפעילות מגוונת. מנסה להביע את עצמו בשפה ואינו מתייאש, הדיבור שלו אינו מובן דיו וגם ההגייה איננה ברורה. קשה להבין אותו, וחבל”.

“הסברתי להורים אודות המעבר לגן וכמה חיוני שהילד יטופל כבר עכשיו על מנת שירכוש בטחון לקראת הגן, ציינתי עד כמה חשוב שקלינאית תקשורת תראה אותו ותעזור לו לדבר ברור ולהגיש תכניו באופן מובן”.

דברים היוצאים מן הלב, נכנסים אל הלב, ההורים הבינו את העניין ופעלו מיד לקבלת הפנייה להתפתחות הילד ולקידום בנם, הכול נעשה בשיתוף פעולה יד ביד עם ההנהלה, כאשר כל העת תומך צוות המעון בתרגילי האימונים שהנחתה קלינאית התקשורת. “במסיבת הסיום ניגשו אלי ההורים בכדי לומר תודה, השבח לקל נצפה שינוי רב בדיבור ובהבנה וכמה טוב שהתייחסו לדברינו וניגשו לטיפול. הסברתי להורים היקרים שאנו במסגרת החינוכית רואים מול עינינו את טובת הילד והתפתחותו התקינה, ובשיתוף פעולה נכון בין המערכת וההורים אנו מסוגלים לטפל בבעיות רבות, ולשפר את איכות חייו של הילד”.

זהו סיפורו הספציפי של יאיר, אך כמוהו ודומיו מונחים על שולחן המערכת, עשרות ורבות, כשהמשותף לכולם: האינטראקציה שהייתה בין המערכת החינוכית לציבור ההורים, וההישגים בשטח שנגזרו מכך בסופו של יום.

אין ספק כי עלינו ללמוד ליצור את ההרמוניה המופלאה הנובעת משקיפות ופעולה בין הצדדים. ובל נשכח כי המנצח במערכה הזו לעולם יהיה… הילד שלנו!

 

אקולוגיה סביבתית

ברונפנברנר היה פסיכולוג יהודי שפיתח בסוף שנות השבעים תאוריה הנקראת התיאוריה האקולוגית. על פי שיטתו ותפיסתו, האדם הינו יצור הניזון מכמה מערכות בו זמנית, כמו מעגלים שעוטפים אותו. במעגל הפנימי נמצא הילד עצמו. במעגל השני, הצמוד אליו נמצאת משפחתו הגרעינית, במעגל השלישי נמצאת החברה בה הוא גדל (עיר, יישוב, קהילה חסידית וכו’) וכך הלאה עוד מעגלים רבים עוטפים אותו. הילד איננו רק “משה לוי” הוא גם הולך לגן של הקהילה, יש לו סבא וסבתא בירושלים, דודים בארה”ב ואח עם מוגבלות. ואולי הוא גם רגיש לחלב, ומפחד מבעלי חיים.

“כל התפתחות של הילד ניזונה ממעגלים אלו”. מסבירה יעל צדוק מדריכה פדגוגית ברשת ‘נאות מרגלית’, “סיפור חייו אינו נכתב על דף ריק. אלא הוא גדל בתוך חברה ואוירה, והם ללא ספק משפיעים גם עליו. כשנתבונן באופן כזה על הילד הצעיר במעון, נבין שהוא מורכב, נוכל לראות תמונה יותר שלמה ומדויקת. ניקח לדוגמא ילד שאביו נוסע כל חודש לשבועיים בחו”ל או שאביו איש צבא. נוכל בוודאי להבין את הפרידה הקשה יותר מאמו כל בוקר”.

זוהי מערכת אקולוגית שלמה בה מתרחשת צמיחה והנעה. “ברגע שאנו כמערכת חינוכית וההורים בתור אחראים על גדילתו של הילד נעבוד בהרמוניה ובשיתוף פעולה” מאמינה יעל, “העולם המשתקף בעיניו יהיה עולם טוב. אמון ואהבה ימלאו את ליבו והא יהיה פנוי להתפתחות ולמידה”.

אין כאן שני צדדים שמתווכחים על איך לגמול את הילד או איזה תוכן יש להעביר בכיתת התינוקות… אלא יש כאן מערכת אחת שלימה הפועלת באופן מסונכרן – מעגל בתוך מעגל, בתוך מעגל.

 

בית ומעון באותו התדר

“הילד רואה את העולם כמקום הרמוני, שלם”. מדגישה יעל צדוק “כל בקע בראיית העולם נותן לו תחושה של חוסר בטחון. כך עם הוריו בבית, כשהוא רואה שהם שלווים ומשתפים פעולה הוא פנוי להתפתחותו הוא. העולם שלם, מקום בטוח. אך… כשברקים ורעמים בבית, צעקות וחוסר הבנות מהותיות -הילד אינו פנוי ליהנות מהתפתחותו ולהקדיש לה את המשאבים. הוא עסוק בבחינת העולם המאיים”. וכך, בדיוק על אותה הדרך, במעון. בשילוב העדין שבין המערכת החינוכית להורית.

ותמונת מצב אחת יותר מאלף מילים…. “בתקופה בה ניהלתי את המעון” היא משחזרת, “הייתה לנו אימא של אחד הילדים, שהייתה אשת חינוך מובהקת ומשכילה אך מלאה הערות פוגעניות כרימון… בנה היה שומע את הערותיה הרבות וברוך השם ניחן בשכל טוב. אך חשבו לרגע על הרגשות הקונפליקטואליים שהיה נתון בהם… כיצד זה נראה בעיניו שאמו האהובה רבה באופן בוטה כולל כינויי גנאי, עם המטפלת האהובה שלו? מי מהן עדיפה? מדוע אימא שלי כל כך צועקת? ומה יהיה איתי????

סיפור נוסף, קצת עצוב… “אחת האימהות חשדה במטפלת של בנה שהיא צובטת אותו… היא פנתה אלי כמנהלת עם ‘תיק האישום’ שהכינה על סמך עצמה. אני כמובן הבטחתי שאבדוק תוך גיבויה של המטפלת שהייתה ועודנה אישה יקרה ועדינה. המטפלת חשה שמשהו קורה… פגשה את האם ברחוב ושפכה קיתונות של כאב: “ככה את חושדת בי? את הנשמה שלי אני משקיעה בבן שלך” היא תפסה בידו של הילד שהיה נוכח ושאלה אותו:  “חמודי, אני צובטת אותך? בא תראה לאימא איפה…” האימא הייתה המומה, ולא ידעה את נפשה. באמצע הרחוב. בלי תכנון מקדים.  והעיר שושן נבוכה.

השמש שקעה. הערב ירד. שלוש דפיקות מהוססות בדלת. האימא הגיעה לביתה של המטפלת עם זר פרחים יפה מושקע. “מתנצלת”. היא אמרה בקול רפה, “הבנתי שטעיתי בשיפוט מוקדם ומוטעה. סליחה”.

 

מטרה אחת, מספר שותפים בה

כאשר שני סוסים מושכים את העגלה יחדיו לאותו כיוון הם יגיעו יותר מהר, וביתר קלות אל היעד, אל המטרות. כמו שנאמר ‘איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק’. “לאורך השנים והניסיון שצברתי בעבודתי כמנהלת” מעידה הגב’ סימונה ויצמן מנהלת מעון יסמין בזיכרון יעקב, “ראיתי בחוש כי כאשר הורים אינם משתפים פעולה עם הצוות החינוכי של המעון, ואינם מתקשרים על אותו הגל, אין ביניהם קשר הערכה, הבנה ואימון אזי הנפגע הישיר הינו הילד, כי הורים משפיעים על התנהגותו וכאשר אלו ממורמרים ולא מרוצים, וגרוע מכך אינם מאמינים ביכולת של הצוות, מועבר השדר הזה אל הילד, וכתוצאה מכך יקשה על הצוות לטפל בילד ולפתור בעיות”.

סימונה ויצמן, מנהלת, עושה אנאליזה לדברים ומסבירה כיצד נוצרה מערכת הגומלין של מערכת חינוכית ומשפחתית זו לצד זו, “בעבר, האחריות הבלעדית לחינוך הייתה מוטלת על הורים. עתה– נתח נכבד מן האחריות הזו ניתן גם בידי אחרים. והשותפות הזו מתחילה בעצם מהמעון, יש לזכור שבתחום החינוך למידות ולערכים, המעון רק מסייע להורים בעבודתם”, היא מציינת. “הבית הוא הסביבה האידיאלית לעיצוב האופי של הילד, וההורים הם התומכים בכל הנעשה במעון, ושותפים דינאמיים כדי שנצליח במשימה שלנו”.

על ההורים לבקר ולשוחח עם המטפלות אודות הילד ולברר אם יש בעיות מיוחדות או אז מבין הילד עד כמה הוא משמעותי  ושמח אפילו בדברים הקטנים, שהמטפלת מציינת בפני ההורים. מילים טובות אלו שהוא קולט שהועברו בין ההורים אל המטפלת, מזרימות לו עידוד, כוח ובטחון לרוב.  “מטבע הדברים כאשר קיים קשר תקין ומתבצע תיאום רציף בין המעון להורים קרוב לוודאי שלא תתעוררנה בעיות קשות ומורכבות”, היא אופטימית, “מכיוון שכל בעיה תטופל מיד כאשר היא תצוף”.

שיתוף הוא רכיב חשוב מאין כמותו לטיפולו הרציף של הילד, בכל שלב הטיפול האישי כדוגמת ‘איך הוא אוהב לישון’, ‘מה הוא רגיל בבית’ ועוד. הורה שמעדכן את הצוות החינוכי על שינויים באווירה של הבית, הצוות לוקח בחשבון ומתייחס לזה בהתאם”.

 

בעיות מקבלות ביטוי

פנינו אל הגב’ אביגיל סולוף רכזת השלוחה החרדית ב’קול להורה’ מבית ‘נאות מרגלית’ ומנחת הורים מוסמכת. טוב, אז שמענו כי שיקוף פעולה הוא נדבך מבורך בהתפתחותו של הילד, גילינו כי הוא כלי עזר מובהק בפתירת בעיות, והפנמנו שלא ניתן לטפל בקשיים מבלי ששני הצדדים מושיטים יד לשלום.  עכשיו ביקשנו לבדוק את הסוגיה דווקא בפרספקטיבה של הילד עצמו, ועל פני ציר הזמן של גיל אפס עד שלוש.

שוב הנחנו על סדר היום את שאלת ‘מיליון הדולר’ מדוע כה משמעותי לילד שיתוף פעולה בין המערכת החינוכית להורים?

“למעשה, גם ההורים וגם המערכת סימנו לעצמם מטרה משותפת, והיא טובת הילד”, פותחת אביגיל, “כאשר קיים שיתוף בשטח, המערכת יכולה לדווח להורים על כל קושי שנערם בדרך, בכל תחום שהוא: לימודי, התנהגותי ורגשי”.

“אם אנשי החינוך חוששים לגשת להורים”, היא מסבירה, “והם יסתירו את הבעיה מפניהם, הרי שבשורה התחתונה הבעיה לא תטופל כדבעי והילד יהיה נפסד. העיקרון הוא המנחה הוא: הדדיות. ערוץ פתוח. המערכת יודעת שההורים הם כתובת להאזנה, וניתן לחשוב ביחד על דרכי פעולה שונות”.

“וכן, גם ההיפך”, מציינת אביגיל, “גם ההורים עצמם  אמורים לספר למערכת אם קיים איזשהו קושי המשליך על ההתנהגות במסגרת היומית. לעיתים יש קושי זמני בבית ובמשפחה, וילד הנמצא במצב תחת קושי הופך לעצבני ומפוחד. כאשר סיטואציה כזו קיימת ואינה מדווחת  למערכת החינוכית הרי שהבעיה עלולה להתפרש לא נכון. חיוני ביותר ליידע את המערכת בבעיה הקיימת, הזמנית, ולו בכדי שהמערכת תתחשב בנסיבות, והילד יקבל חממה מותאמת למצבו”.

כאשר קיימות בעיות התפתחות, הרי שהן מקבלות ‘אוטומטית’ ביטוי ונוכחות במערכת החינוכית,  משכך, באופן טבעי מעורבים בנושא גם אנשי החינוך והמטפלים אשר לתועלת העניין יקבלו הדרכה מתאימה, כמו גם התחשבות ואמפתיה מהיעדרות הילד, פיתוח ערנות לאי אלו שינויים וגילוי ציפיות מותאם. לדוגמא פעילות שאיננה מתאימה לילד עם בעיות מוטוריות או ילד חרדתי עלולה ליצור אצל תוקפנות ונמנעות. אך ידיעה מוקדמת תחדד את הרדאר והרגישות של המטפלת.

 

 הידברות מונעת אסון

יעל צדוק, מדריכה פדגוגית, מהנהנת לדברים ומבקשת להדגיש עד כמה הנושא הזה בוער ולא נכון לחמוק ממנו. “באחת השנים פרכסה ילדה במעון שלי באופן מבהיל, העלתה חום ואחר כך הייתה מעולפת. לא ניתן היה לתפוס את ההורים בטלפון. הזמנתי את מגן דוד אדום, פעם יחידה בחיי המקצועיים… (ב”ה). ההורים כמובן הגיעו אחר כך לבית הרפואה. כששוחחתי איתם, אחרי הטראומה הקשה שהייתה לי ולכל הנוכחים.. הפטירה האימא בפשטות: ‘יש לה פרכוסים.. זו אינה פעם ראשונה. חבל שהזמנת אמבולנס… יש דרך לטפל בה’. ואם תשאלו אותי, את פי הפעור מהלם, לקח לי זמן רב לסגור…”.

סימונה וייצמן מנהלת המעון מעלה על נס דוגמא הפוכה ובה עודכנו ההורים על ידי המערכת עצמה, אודות בעיית התפתחות שמדליקה נורה אדומה. “היה זה לפני תקופה, התחנך אצלנו במעון ילד חמד בן שנתיים וחצי, לילד הייתה בעיית תקשורת ולא דיבר כלל למעט מילים ספורות בלבד, והמטפלת שהייתה ערנית לנעשה עקבה אחרי ההתפתחות שלו, והבחינה שהוא תמיד לבד בחברה, ונמנע ממשחק עם חברים, מרבית התקשורת שהשתמש בה הייתה באמצעות ידיים והנהון ראש בלבד”.

בתחילה הן סברו לתומן שאלו קשיים אופייניים לאור העובדה שבבית הילד מדברים בשתי שפות מקבילות, “אך המטפלת שלנו לא הייתה רגועה, בסבלנות ובעדינות היא ביררה אצל האימא איך הילד מתנהג בבית, וכיצד הוא מתנהל עם אחיו. המטפלת ביקשה מהאם לגשת לבדיקה במכון שמיעה, אולי קיימת איזושהיא בעיה מטרידה. האם הקשובה לקחה את העניין לתשומת לב, ובבדיקה נשללה בעיית שמיעה. או אז נשלח הילד לבדיקות נוספות ובאמצעותן עלה כי לילד קיימות בעיות התפתחות אחרות של שפה ומוטוריקה, לאור שיתוף פעולה מבורך זה”, מחייכת סימונה בסיפוק, “קיבלה האם אבחון במידי והילד הועבר לגן שפתי במסגרת קטנה ואינדיבידואלית שמתאימה לו”.

סיטואציה נוספת, גם היא מבית מדרשה של ‘נאות מרגלית’ ומעבירה את המסר החשוב של שיתוף פעולה, “תינוקת בת ארבעה חודשים התקבלה למעון, ובמשך תקופה בת מספר חודשים שמנו לב שהיא נשארת קטנה מאד ולא גדלה. בעיה נוספת ברקע הייתה ריפלוקס, שההורים סברו בדעתם כי בעטיה היא אינה מתפתחת כנדרש, ולו, משום שאינה אוכלת בכמות מספקת. יד ביד עם ההורים התחלנו לתת לה כל ‘שעה עגולה’ כמות מינורית של אוכל, אך דבר לא השתנה”.

“ראינו בהתפתחות שלה משהו לא שגרתי, היא לא חיברה את שתי כפות ידיה זו לזו, וכאשר הגיעה לשלב הזחילה, היא  נמנעה מלזחול ובקושי רב הרימה את ראשה. להורים הייתה זו ילדתם הראשונה והם התמלאו בדאגה מחד, אך לא הסכימו להאמין שיש לבתם בעיה מאידך. משכך, אני מצדי הפסקתי לשתף אותם במה שאני רואה, אך בכל זאת אמרתי להם שמהניסיון המקצועי שלי, הילדה אינה מתפתחת מספיק לגילה, ועליהם לעשות בדיקות מקיפות. בשלב הזה אוזניהם היו כרויות… ובאמת  לאחר בדיקות מקיפות בבית חולים אובחן אצל הילדה סוג של בעיית תסמונת קלה”. עכשיו רק דמיינו לעצמכם את שיעור הנזק הנוסף שעלול היה להיגרם לילדה, אלמלא הייתה ההידברות בין המנהלת להורים.

 

בונים שקיפות בחכמה

אז תכל’ס, כיצד ניתן ליצור בפועל את האמון המיוחל בין המערכת החינוכית להורים?

“מעון היום כמוסד חינוכי טיפולי”, נדרשת מיכל לוי מדריכה פדגוגית לסוגיה, “מחויב לקידום הישגים בכל תחום שהוא, וכן לפעול כמערכת ערכית, תומכת ואכפתית הקשובה לצרכי הילדים, ומסוגלת לתת מענה, תוך כדי חיזוק המכנה המשותף החברתי”.

טיב יחסי הגומלין בין המעון וההורים מהווה מנוף מרכזי המשפיע על יכולת התפקוד של המעון. עלינו לשאוף לשותפות אמת בין ההורים לאנשי החינוך מתוך ערבות הדדית להצלחה של דור העתיד.

“לאנשי החינוך ולקהילת ההורים ישנו אינטרס  משותף”, מעידה מיכל, “טובת הילד וקידומו החינוכי והחברתי, יחד הורים ומחנכים זה לצד זה, כתף בכתף, יד ביד, אנו מחויבים לפעול להשגת מטרות חינוכיות משותפות, תוך שילוב זווית ראיה וביצוע תפקידים משלימים. אנשי חינוך והורים הפועלים מתוך ערבות הדדית, מהווים מודל חיקוי לילדים ומעצימים את יכולת ההשפעה של המסגרת החינוכית”.

מיכל לוי מנחה אותנו בעקרונות פעולה לשותפות ולשקיפות, ופתיחת שנה היא עילה מצוינת ללמוד שיטת עבודה מושכלת זו:

ערכים של דיאלוג וכבוד הדדי הינם קריטיים, למערכת קשרים ויחסים אפקטיביים.

מעורבות הורים הינו מושג רחב המכיל מגוון היבטים, ערוצי פעולה ותכנים – המאפשרים להורים למצוא את המקום והתפקיד המתאים להם.

חשוב למסד הזדמנויות בכמה תחומים בהם ניתן לקדם השתתפות הורים במעשה החינוכי, כמו גם שותפות שלהם בתחומים מוסכמים.

המנהלת מתוקף סמכותה ותפקידה צריכה להנהיג את השיתוף.

מנחת ההורים סוברת ש’הכדור’ נמצא יותר בידי ההורים, “הורים המעורים במערכת מבקשים עדכון קצר כאשר מגיעים לאסוף את הילד, מרימים טלפון אחת לתקופה, שולחים פתקי משוב ומבקשים את עזרת המערכת, כאשר קים קושי. הורים נבונים” מדגישה אביגיל סולוף, “משכילים לדעת כי שיתוף פעולה הוא דבר שיש לעשותו גם אם לא נצפה שום קושי. חשוב להתייחס למערכת לא רק כשירות בייביסיטר, יש להראות שאכפת מדברים קטנים כגדולים ומבחינים בכל ההשקעה. כשנפגשים פנים מול פנים עם אנשי החינוך המסר הוא: ‘אני מודה ומכיר טובה על מה שאתה מסמל ועושה בשביל הילד שלי’. ובחגים או בהזדמנויות שונות, יש בהחלט מקום לתשורה קטנה עם מספר מלים כתובות. לא משהו יקר, אבל משהו שמייקר…”.

על המערכת עצמה חלה חובת דיווח פעם פעמיים בשנה, מעבר לזאת, באיזו רמה תפרגן ותשתף את ההורים זה תלוי כבר בהד החוזר מההורה עצמו.

“כהורים משקיעים, אנו מחפשים הזדמנויות ללמד את הילדים שלנו איך להתנהג כ’מענטש’, בני אדם. כשהורה משמיע מילים טובות לגננות על היצירה המושקעת, מוסר התפעלותו על הדקלום שהילד למד בעל פה, מוקיר את ההשקעה בהזנה, גמילה וכו’ הרי מעבר למידת הכרת הטוב, הוא משמש סמל ומופת חינוכי לילדו להכיר בטובת הזולת”.

ואוצר בלום לסיום, “דרכם של הורים מסורים שהם משקיעים מאמצים בהכוונת הילד להצלחה, כאשר ישכילו ההורים להשקיע יותר בתיאום ובשיתוף עם המעון”, מסכמת סימונה ויצמן מנהלת המעון בזיכרון יעקב, “יניב הדבר פירות הילולים מבורכים עוד יותר”.

 

כיצד יוצרים קרקע נוחה בה אפשר להשמיע ביקורת בונה, מעבר למתן מחמאות?

“ביקורת לבני אדם נגזרת ממצוות התוכחה” מתייחסת אביגיל סולוף במקצועיות ובזהירות, “אבל יש לכך כללים כמו להשמיע בסתר ובלשון רכה. לא נכון שלא להוכיח, כי אז הנפגע עלול ליצור מרירות ולהיות מוצף ברגשות לא נכונים”.

כדי שנוכל להשמיע ביקורת נכונה ובונה נדרשת קרקע טובה של שיתוף פעולה עם המערכת. כי מי שבא רק לבקר ללא מקום של הערכה והידברות, עשוי להיתקל בחומה בצורה של התנגדות. ביקורת מכובדת, נאמרת בצורה של מתן עיצה, ושאלה, “הרי בסופו של דבר ההורה אינו נוכח במעון כל היום, וממילא אינו יודע בוודאות מה קרה, ומה היה לפני כן או בעקבות זאת. כאשר הוא מגיע עם אצבע מאשימה טרם בירור את הדברים, הריהו כאילו קורא תיגר על אנשי החינוך ‘ברור, לי שאתם לא בסדר’.

“אז מה כן?” שואלת אביגיל ותיכף משיבה, “ביקורת לעולם תיאמר בנימה מבררת ולא תוקפנית. בדיוק על אותה הדרך המערכת אינה מתיימרת לדעת כל מה שקורה בבית, וכאשר רואה אי אלו התנהגויות חורגות מהתלם, עליה לברר ברגישות ובעדינות מה רוחש שם מתחת לפני השטח. שוב, שאלה מנוסחת ולא ‘קולר על הצוואר’…

 

הערה זו הארה

סימונה וייצמן מספרת לנו כי כבר בעת ההרשמה היא מדגישה באוזני ההורה, החשיבות שלנו בראש המעלה – היא הילד שלכם, שלנו. “כבר בפגישת האינטק אני מעלה את הנושא ומסבירה להורים, אם אינכם מרוצים או קרה משהו, למי עליכם לפנות וכיצד אני מטפלת, וכבר באסיפת ההורים הראשונה אני מרחיבה על החשיבות להשמיע את הביקורת הבונה. אני מעבירה להורים את המסר הבא: אתם המראה שלנו… הנשכרים מכך יהיו רק הילדים שלנו, וכמובן, באותה הזדמנות אני מדריכה את ההורים כיצד לעשות זאת”.

כיצד?

“ראשית, כאשר יש מילה של ביקורת רצוי לפנות ישירות למטפלת ולא לצד ג’. שנית, אם יש בעיה שלא נפתרה וחזרה על עצמה, לשתף. ואם הם אינם מסוגלים לדבר עם המטפלת, לפנות אלי בכל שעה, אני זמינה לשמוע. כאן רואה ההורה שאני בתור מנהלת מתייחסת לכל בעיה הכי קטנה וקשובה כל העת. אני מגלה אמפתיה, גם אם לא תמיד התלונה מוצדקת בעיניי. תמיד אתן תחושה של הקשבה, ואנסה להגיע לפתרון בדרך נעימה. כאשר אני חוזרת אל ההורים עם המענה בידי,  מבין ההורה שהקשבתי וטיפלתי, וכתוצאה מכך מקבל הוא ביטחון וחוסן לפנות אלי בכל (מ)שאלה”.

 

הצד השני של הביקורת

אביגיל סולוף חושפת בפנינו את המתכון הבינאישי המקוצר להשמעת ביקורת נכונה: “במקום של הערה ותלונה מגיעה ההזדמנות שלנו כיהודים לדון לכף זכות. והיה, אם יש צורך, לפנות לכתובת נוספת, כמובן לפי כל כללי לשון הרע. והמוטיב הוא: יש לי אימון! רק שמתי לב ש…

כלל ברזל: “ביקורת אינה אמורה לטרפד את מערכת היחסים, היא חלק נלווה בכל תחנות החיים. מה שכן, כדאי תמיד לחפש את הדרך הנכונה, עקיפה והתייעצות. ותמיד זה עדיין עם סימן שאלה”.

“בתפקידינו כהורים”, היא מסכמת, “עלינו לזכור תמיד שגם בכך יש לימוד ושיעור מוסר לילדים שלנו, יש תלונות? הערות? אנו משמיעים אותן בצורה מכבדת ומבררת. הרווחנו גם דוגמא אישית”.

 

השתתפו בהכנת הכתבה: הגב’ מיכל לוי מדריכה פדגוגית מחוז צפון, הגב’ יעל צדוק מדריכה פדגוגית מחוז צפון, הגב’ סימונה ויצמן מנהלת מעון יסמין בזכרון יעקב, הגב’ אביגיל סולוף רכזת השלוחה החרדית ב’קול להורה’ מבית “נאות מרגלית” ומנחת הורים מוסמכת.

inner_page_right_icon_1