07.07.2020

מהי השחיקה שכולם מרננים עליה? חוששים מן הבבואה שלה? ואין לה אהדה ציבורית? ובכלל, איך ניתן לזהות אותה ולהישמר מפניה? העניינים השוטפים הוסטו הצידה, הלכנו לדון על כך בכובד ראש עם גב’ רחל בולטון מאושיות הפרסום בעולם החרדי, ומייסדת שיטת ‘תעצומות’ כלים לשינוי בחיים

“רגע, על איזו שחיקה את רוצה שנדבר?”  מפתיעה אותי רחל בשאלה על שאלתי. ובדיוק ברגע הזה התוודענו על קיומה של שחיקה נוספת למזל טוב(?!) מעבר לשחיקה המיתולגית.

אני נבוכה ממרחב הבחירה. רחל חלוצה ומשרטטת קווי מתאר, לנו נשאר ללכת בעקבותיה ולו כדי להכיר מראש את האויב. השחיקה.

 

משוואה דו צדדית

“כשמדברים על נושא שחיקה, עולה באופן אינסטינקטיבי על שולחן הניתוחים תחושת של עייפות ולאות שהגיעו איך לא… מעבודה קשה. נראה כי לפעמים הנפש עייפה ו’מפהקת’ כתוצאה של מאמץ פיזי ממושך, כמו עבודה תובענית, עמידה ממושכת על הרגליים, שעות נוספות אל תוך הלילה, נסיעה ארוכה ומתישה, מלאכת כפיים מעייפת או חוסר תמורה הולמת. כל אלו ושות’ גורמים לאישה להרגיש חוסר הנעה וחוסר מוטיבציה לקום בבוקר ולצאת לעבודה”.

“המשוואה היא מתמטית וברורה, עייפות החומר מביאה לעייפות הרוח”. מניחה הגב’ בולטון אקסיומה על השולחן. אני ממהרת להקליד נתונים ולמסגר את עובדות, אך היא כבר רצה הלאה אל החלק הבא של התחקיר. ומסתבר שיש כאן הפתעה…

“גם עייפות הרוח, מולידה עייפות החומר. כאשר אישה מרגישה שעבודתה אינה מעלה את ‘קרנה’ בעיני הסביבה, כאשר אינה גוררת הערכה מספיקה, הנפש תאותת מצוקה למוח, והמוח יאותת את הזעקה לגוף, והמיחושים? בוא יבואו בהקדם”.

“הכרתי פקידה נחמדה שתפקידה היומי היה לחתוך סלט, מלפפונים, עגבניות וחוזר חלילה. כך יום יום, דק דק. הסלט היה טעים אך אף אחד לא סיפר לה על כך… אפילו לא גילו את אוזנה שהוא חתוך בצורה אסטטית והתיבול עדין ובטוב טעם. העובדת הייתה חותכת, הסלט היה נאכל, עד תומו. אך אף מילה של הערכה לא שוגרה לאוזניה. ויהי היום, הנפש הרגישה לא מוערכת… והמוח קלט את השדר, פתאום החלו לכאוב הרגליים, הגב התחתון הציק וגם מיגרנות חברו לחגיגה. הרי לכם משוואה ברורה, מתמטית גם היא, ואולי משמעותית הרבה יותר…” מחייכת רחל ומסכמת נתונים. “שחיקה נפשית פועלת עלינו פיזית. זה פוגש את הקופאית שכואבות רגליה כי אף אחד לא זוכר לומר לה תודה, ושהחשבון שלה מהר, ואולי גם החיוך שלה חביב… זה פוגש את המורה או המטפלת שנותנת את כל משאביה מעבר לשעון נוכחות ולזמני למידה, אך לא תמיד מישהו זוכר לספר לה עד כמה העבודה שלה נעשית עם לב ונשמה. זו שחיקה קשה וכואבת אך עלולה לארוב בכל עבודה שאין שכר הערכה בצידה, וכוונתי למילה טובה”. היא מסייגת ומדגישה.

 

אין כמו אימא בעולם

“רגע, למה ומדוע תחשבו כי שחיקה היא נחלתן של ציבור העובדות הבלתי מסופקות והבלתי מוערכות בלבד?” שאלה מתקילה לכל הדעות. אה?

“שחיקה מסוגלת לבקר בביתן של נשים רבות וטובות, אימהות מסורות רעיות משקיעות, כל אלו שלא זוכות לשמוע מילה טובה על פועליהן”.

מה למשל? הכביסה מריחה כל כך טוב, תודה! הסנדביצ'ים מושקעים, ערכת שולחן שבת מרשים או אפילו אימא אני אוהב את השוקו שאת מכינה לי בבוקר. “כאשר אישה שומעת מילים כאלו היא מרגישה הערכה. היא נושמת אהבה. אבל אם אלו אינם מנת חלקה, הרגשתה לעיתים מרה ממוות. עד כמה יכולה אימא לתת ולתת ולתת מבלי להרגיש שהעשיה שלה שווה בעיני מישהו?!

מה תעשה אם-רעיה במצב כזה? תיפול למשכב עם כאבי ראש, גב, חולשה, כאבי שרירים, סחרחורות ואפילו עם פריצת דיסק. “חשוב להדגיש” מחדדת רחל, “כי עייפות זו אינה מגיעה מתוך בחירה או מניפולציה רגשית. אלא זו הזעקה של הנפש. במקרים כאלו מתקהלים בני הבית בשאלת השאלות ‘מה קרה לך אימא? למה את לא מרגישה בטוב?’ והתשובה האירונית לא הייתה יכולה להיאמר היא הייתה נשמעת כך: ‘ילדים, אף אחד לא מעריך אותי בבית. אז הגוף שלי העדיף לחלות ולהיחלש…’

 

תחנה של דלק

“אבל, לא כן הדבר” מחייכת בולטון ושולפת שפן מהכובע, “ההערכה של אישה-אם-רעיה בישראל צריכה להגיע לה מתוך עצמה. מתוך הנפש שלה. טעות לחשוב שטל תחיה מגיעה רק מן הסביבה. ונהפוך הוא! הערכת הסביבה, אינה יכולה להגיע אל כלי ריקן, קודם צריכה האישה להכיר בערך עצמה, לטפוח על השכם ולומר בקול בטוח ‘את באלבוסט’ע! תראי אילו חלות אפית לשבת, וכמה סלטים רקחת והיכנת. עכשיו, רק עכשיו יש טעם למחמאות הסובבים, וגם אם הן מתמהמהות או לא נראות באופק” היא מחייכת, “זה לא נורא בכלל, הרי את כבר יודעת עד כמה את שווה ואינך מחפשת להיות ניזונה רק ממחמאותיהן של ידידותיך”.

“ואם תבקשו ממני אסטרטגיה לחיים, הנה היא לפניכם: אנשים אוהבים לאהוב אנשים אהובים, אנשים בוחרים להעריך אנשים מוערכים. היי את (!) אהובה על עצמך! ומוערכת על עצמך!"

inner_page_right_icon_1