07.07.2020

וילונות תכולים משתפלים ברכות, התריס מוגף למחצה, שורה סדורה של עריסות ובכולן שולט ה’אגוז הטבעי’, משטח ריצפה חלק ואסתטי ומעליו רק נגיעות של צבע. ספסל החתלה וסביבו חלל פתוח ואינטימי, וזה רק על קצה המזלג או המובייל והם רק בני שלושה חודשים, או שישה ושמונה וכבר מושקעת בשבילם חשיבה מרחבית עיצובית. נוחות ורגיעה, פעילות וחשיבה, שינה ועירנות, הכול נלקח בחשבון בשביל המשוואה האחת והיחידה. ילד שמח ומתפתח. סביבה חינוכית אינה רק הרמוניה של צבע אלא חממה ויזואלית נכונה המניעה ללמידה פרודוקטיבית ולוויסות חושי מעצבים את דור העתיד

מאת: ח. יקיר

 

הסיור במעונות רשת ‘נאות מרגלית’ השאיר אותי נדהמת, סקאלה של צבעים רגועה ופסטוראלית קיבלה את פני בחמימות, פעוטות חמודים התגלגלו בחביות ג’ימבורי בחלל החדר, ומנגינה רכה ליטפה את כל הנוכחים. בחדר האחר פגשתי דממה מבורכת של עשיה, קבוצות, קבוצות בנות חמישה-ששה ילדים ישבו מסביב לשולחן הקטן והדביקו דבקיות במתכונת. בעיני רוחי חיפשתי את הארון המיתולוגי, זה שרק הגננת מגיע אליו ובפנים דחוסות ערימות של דפים. ובמקומו נחשפתי לארון נמוך קומה, חינני ומזמין, כאשר ראיתי את קבוצת הילדים רצה בשמחה, להחביא את העבודות במגירה, עכשיו כבר לא הופתעתי. כשהצצתי בתינוקיה פערתי עיני בתדהמה, תינוקות רכים בני חודשים ספורים, ישנים שנת מלאכים, כשכל האלמנטים בחלל החדר מותאמים כפתור ופרח בשבילם. תאורה, כיווני האוויר, דובונים, צבעי הרקע ועוד.

משיחת רקע שקיימתי עם מטפלות ומנהלות הבנתי חד משמעתית כי עיצוב סביבה חינוכית – תורה היא ולימוד היא צריכה. העולם המרתק הזה, קרא לי הלאה להמשיך ולדרוש בו. כחלק בלתי נמנע מהמחקר פנינו אל מי שהיא מנטורית בנושא, הגב’ אורנה שמורק, אדריכלית בכירה, מומחית בעיצוב סביבה חינוכית, מתכננת, יוצרת ומפתחת, בעלת העסק ‘דובדבן’.

“אכן” פותחת אורנה ומתחברת לדברים, “עיצוב סביבה חינוכית היא לא רק עניין של יופי ואסטטיקה, היא החשיבה המושכלת איך הסביבה משפיעה על הילד לאורך היום, ואין מדובר בשהות בת שעתיים בלבד אלא מסגרת חינוכית של שמונה עד תשע שעות ביום, שזה כאמור נתון משמעותי מאד, סוללת זמן נכבדה בתקופת ילדתו המוקדמת של הילד”.

 

סביבה מאירה

סביבה חינוכית שונה לחלוטין מסביבת חדר רגילה, השונות מורכבת מפסיפס של הבדלים, כאשר אחד ההבדלים המהותיים נעוץ במטרת העל, סביבה חינוכית אמורה להיות סביבה מאפשרת. “מה מאפשרת?” מחרה מחזירה אורנה בחיוך, ומפרטת, “בעצם, מה לא?!”.

סביבה חינוכית מאפשרת את צמיחתו של הילד, הן מבחינה מוטורית, הן מבחינה רגשית, מבחינה לימודית וכמובן מבחינה חינוכית-אישיותית.

תכנון סביבה חינוכית היא הבנה כי הפרטים הקטנים. הגדולים. משפיעים בסופו של יום על עולמו הפנימי של הילד במישרין ובעקיפין. אחד מן הנושאים המשמעותיים הוא נושא התאורה, תאורה נכונה אמורה להשפיע על יכולת ריכוז מיטבית בכל גיל שהוא. בעוד בעבר השתמשו בעיקר בתאורה פרבולית”, מספרת שמורק, “הרי שלאחרונה יצאו מחקרים מסודרים בנושא והנתונים מראים כי תאורה זו יש לה ‘קפיצות’ מגע, וההשפעה שלה על הילד מסוגלת להגיע עד כדי התקפים אפלפטיים”.

“היום דוגלים בתאורה שהיא בלתי ישירה, טבעית ורגועה יותר. פדגוגים מצד אחד וארכיטקטים מצד שני, כולם הפנימו כי תאורה נכונה היא לא רק ‘נטו עיצוב’ אלא היא בעלת קשר השלכתי על תיפקודו של הילד. את השיקול הזה כמובן”, היא מגלה, “נשים בראש מעיינינו”.

 

סביבה מאורגנת

אחד מהאתגרים המשחרים לפתחו של כל אדריכל הוא חלוקת המבנה לחללים, מסתבר שהאתגר כפול הוא כאשר מדובר במבנה שהוא  מעון יום או גן ילדים, והחללים אמורים להסתנכרן בצורה מושלמת עם צרכי הילד, “ועוד יותר מכך” מחדדת אורנה, “עם המטרות הפורמאליות של כל קבוצת גיל”.

“כשאני מקבלת לידי מפה טופוגרפית של מבנה, עוד לפני שאני רואה סנטימטרים ונישות, אני רואה בעייני רוחי, ילדים ונשמות, גיל הרך ודור העתיד, ו’מרגיש’ לי גשר חשוב בין צרכי הילדים להגשמת חזון. אין ספק כי חלוקה נכונה של חללים משפיעה על יכולת ההתארגנות של הילדים של הגננות. לדוגמא כאשר מסומנת לנו מטרה של פעילות מוטורית גסה – נתכנן חלל גדול עם אוויר.  במקום בו נרצה לתת לילד התנסות במוטוריקה עדינה – נעצב חלל שקט ורגוע. ספריה תקבל פינה אינטימית ופינת משחק ושיתוף ייהנה מחלל מתאים”.

“לכל חלל יש מסר” היא נחושה. “ובכל פינה יש אמירה. עיצוב סביבה חינוכית אחד מאבני הבוחן שלה האם היא מאפשרת למידה נכונה? אין או זה או זה, סביבה חינוכית היא מכלול של דברים שכל אחד בפני עצמו משרת את המטרה של למידה נכונה.

 

סביבה צבעונית

אחד מן הפרטים המשמעותיים במכלול הזה, הוא ללא ספק הצבע. “אכן” מאששת אורנה את הדברים, “לצבע יש השפעה מהותית על האדם. קטון כגדול. ואין מדובר בהשפעה חד פעמית או נקודתית אלא בהשפעה ממושכת, קצרת טווח וארוכת טווח, חוקרים עקבו אחר קבוצת ילדים בכיתות הטרוגניות שונות, התוצאה הייתה מדהימה למידה עלתה ולמידה ירדה בהתאם לצבעי הרקע בכיתה! אותם כישורים, אותן יכולות מופעלות בשטח, ההבדל, סקלת צבעים שונה.”

לצבע יש השפעה רב-תחומית על הילד, לא רק ביכולת למידה, אלא אף בהתפתחות רגשית  וחינוכית. “צבע אדום למשל הופך את הילד לעצבני וקצר רוח, לעומת צבע אדום לקבוצת ילדים על ספקטרום האוטיזם, שם דווקא הצבע האדום יגרמו לרגיעה ולנינוחות. “הייתי אומרת שאנחנו”, היא מגלה בסוד”, “צריכים ל’תפור’ חללים וצבעים על פי סוגי הלמידה השונים. למידה איננה רק פרונטאלית, יש למידה בהתנסות, יש למידה חווייתית, למידה אקטיבית, למידה מכישלון” היא קורצת, “ועוד סוגים שונים”.

“כדי לבחור צבע נכון, אני צריכה לבדוק לפני כן, להיכן? ולמי? בחלל שארצה למידה פעילה אבחר בצבעי רקע ובצבעי אלמנטים שמניעים לפעילות ולהנעה, ובחלל שארצה קשב וריכוז מדויקים, הצבע המסומן יהיה צבע שמשקיט ומרגיע”.

ככל שהולכת ומעמיקה השיחה, אני יוצאת ולמדה כי לא רק עיצוב סביבה חינוכית היא מתודיקה שלימה, אלא אפילו בחירת צבע לחלל ייעוד. אורנה שמורק כאילו קוראת את מחשבותיי ומציינת בקול, “יש תורה שלימה בנושא היא נקראת ‘תורת הצבע’ לומדים אותה באוניברסיטאות. יש קשת צבעים מרגיעה ויש קשת צבעים מלחיצה, תלוי גם באיזה שילובים משתמשים ולאיזה יעודים מתכוונים.

ואולי לא תאמינו… אבל גם מאחורי משחק קיימת חשיבה של צבע. לעולם לא תהיה בחירה אקראית של צבע, או רק בגלל שהוא העיפרון המחודד בקלמר, לפני כן ואחרי תהיה המטרה שלשמה נועד המשחק, ועכשיו בעקבות הקריטריון הזה  בואו לבחור איתנו צבע. לאורנה יש חידוש נוסף. “לכל פונקציה בחלל יש צרכים אחרים, ישנם אביזרים שאמורים לבלוט יותר, ישנם שאמורים להיות שקטים בחלל, אחרים צריכים לספק גירויים ועוד. ויתרה מכך” היא מוסיפה, “יש לקחת בחשבון את שילובי הצבעים ביחד, ואת התוצר שלהם. ‘תורת הצבע’ מסבירה כי שילוב של שני גוונים שונים נראה בעין בהרכב מסויים, מאשר כל צבע בנפרד. אם ניקח לדוגמא מגירת פורמייקה בצבע תכלת ולאחריה פורמייקה בצבע צהוב, העין תראה אותן במשקל צבעים מסוים, בגוון אחר מאשר את התכלת לחוד ואת הצהוב לחוד. גם על זה אני נותנת את הדעת. סביבה חינוכית היא מהותית ומשמעותית, ואין אפשרות ‘לדוש בעקב’ אפילו לא הרכבים של צבעים’.

“אם ניקח שולחן גן ונצבע אותו בצבע אדום, כאשר נניח עליו דף לבן חלק. הדף ייבלע בתוך רקע השולחן, ייתכן כי הילד אף לא יצליח להתרכז או להבחין בדף שלפניו. אסור לנו לצבוע שולחן בצבע אדום, אם הוא נועד ליצירות ולעבודות הילדים”. וזו אגב, דוגמא אחת מיני אלף.

“פעמים רבות כשאני רואה חדרי ג’ימבורי לילדים אני רואה אינסוף של צבע וגוון. מרגיש לי כאילו מעמידים את הילד בפני הצפה חושית. וחבל. כי ממילא בפעילות זו מוציא הילד הרבה מרץ ומעלה לעצמו את רמת האדרנלין, אז למה גם לבלבל אותו בצבע. כשאני מתכננת חללים של ג’ימבורי במסגרות חינוכיות אני אחפש הרמוניה מיטיבה ומנעיה, אבל לא עומס של גרייה  חושית”.

“כאשר אני מתכננת חדרי סנוזלן”, היא פורשת את משנתה, “תמיד יהיו אלו חדרים בצבע לבן. נקי. צלול. חיבור האדם על עצמו. אל הנפש. רוח. חיה. נשמה. יחידה. שבו”.

 

סביבה מזמינה

כאדריכלית ומעצבת סביבות חינוכיות, מתייחסת אורנה שמורק לכל חלל בנפרד, וחושבת כיצד אפשר לתפור אותו בדיוק מקסימאלי והרבה מעבר לכך, אל צרכי הגן, המעון או הספרייה. “לפעמים אני מקבלת מבנה בראשית עריסתו, ולפעמים מבנה קיים שרוצה לרענן פניו, האתגר שלי הוא להשתלב במה שיש ולהפיק ממנו את מיצוי היכולות”.

“לא מזמן קבלתי מעון קיים, המבקש להעצים את עצמו ואת ‘קהל לקוחותיו’ הילדים שיהיו בריאים. והנה אני פוגשת במשקופים אפורים על גבול השחור. בשניה הראשונה, נדהמתי לעצמי בשקט. בשנייה הבאה כבר התעשתי, מה הבעיה בעצם? הרי אני משתלבת במה שיש ומרימה את הקיים. חשבתי לעצמי אילו צבעים מכניסים אור וחיות, ואילו גוונים יבליעו את האפור, כן! בשילוב נכון אפשר לבלוע צבעים אחרים, שפחות רוצים אותם דומיננטיים. ואם אתם שואלים אותי”, היא מחייכת, “בשבילי תכנון מרחב כזה הוא כמו בניית תפאורה של תאורה, צבע ופריטים”.

כולם יודעים ומודים כי תפאורה נותנת את הטון במשחק, ולפעמים, לא נעים להודות, תפאורה נכונה מהפנטת עוד יותר מן הבמה עצמה. תפאורה מסוגלת להעביר עצב שמחה, רחבות, דחקות, מלכות, צמצום ועוד. “ובעצם את כל התחושות כולן”.

מכירים את התחושה שהנה הגעתם למקום קר ומנוכר? או נקלעתם למקום חונק ומעיק? “לא תאמינו עד כמה התפאורה בחדר אחראית לתחושות הפנימיות האמיתיות-מדומות שלכם. “בעיצוב לא נכון”, מזהירה אורנה שמורק, “אפשר להשיג בטעות וגם להעביר הלאה את כל התחושות ה’מעיקות’ הללו. הייחודיות שלנו היא היכולת ליצור מקומות נעימים מתוך ההרמוניות שנוצרות בעבודה עצמה”.

אחת מעבודות המחקר האקדמאיות  גילתה אקסיומה מדהימה, לפיה צבעים בהתאמה לא נכונה, עשויים לתת לילד תחושת מחנק, תחושה כזו הדומה לקשיי נשימה. כמו כן, חללים המעוצבים בצפיפות יתר עלולים להשפיע על תחושת סגירות ואפילו תחושת פחד עד כדי ‘קלסטרופוביה’ – פחד וחרדות ממקומות סגורים ותחומים.

אורנה מסכמת את הדברים ומעגנת אותם באדג’נדה המקצועית שלה: “כיום אנו יודעים כי ארגון הסביבה משפיעה על נפש האדם, סביבה עמוסה – תעוקה ומחנק, סביב ריקה – תחושת ניכור וזרות ורק סביבה מושכלת – תיתן לנו את התחושה המאוזנת”.

 

סביבה חכמה

“בוודאי את מכירה את המטבח המסורתי שיש בכל גן הכולל: קיר, כיור וברז”, קובעת אורנה, ואני רק מהנהנת אחרי, “מאז שנכנסתי אל השטח (תרתי משמע..) לפני שנים, הרצתי את הרעיון של שני כיורים במטבח הגן, אנשים רבים הרימו גבה והפטירו ‘אה, זה בגלל שאת באה מבית דתי’ ‘בגלל המסורת’ אבל אלו ממש לא הסיבות הנכונות. בחרתי ליצור שני כיורים בסמיכות כדי ליצור מצב בו עומד ילד בתור או ליד הכיור כשחברו לצידו. מה נרוויח מכך? המון! אינטראקציה חברתית, קשר עין, כישורי חברה, תקשורת, המללת השפה, יחסי בינאנוש ועוד. זה מדהים להיווכח כיצד בפרט אחד כמו כיור נוסף ניתן להשיג עולם ומלואו.

אני מבקשת לשמוע על דוגמאות נוספת, וגל ‘צונאמי’ מתרגש עלי. לא להאמין איך כל פרט ופרט נלקח בחשבון שום דבר אינו נעשה ‘בכוח האנרציה’. אני שומעת על פינת ‘קוקו’ חמימה ומפעילה, ‘פינת מסתור’ בלשונה המקצועית, בה מדובר במבוך נעים מחומר גמיש ורך, המאפשר לילד להתחבא בו, לנוח בו ואפילו לחוות התנסויות שונות. “בדיוק בשביל זה, יצרנו שלוש כריות שונות, לכל אחת מרקם שונה, המעניקה תחושה חושית שונה. זאת אומרת שעל הדרך, תוך כדי משחק מחבק הילד כרית מחוספסת, או כרית ‘גרד’ וכדומה.

“החשיבה הזו היא הכרחית בעייני”, משתפת אורנה שמורק, “אין פרט שאני מתייחסת אליו כחלק מקולקטיב, כל פריט הוא אינדיבידואלי ומשמעותי, ומשכך, בוודאי ראוי הוא לתשומת לב מיוחדת. אפילו מיקום של עריסות דורש חשיבה ותכנון, אין לשים עריסה סתם כך, כי זה מה שהסתדר לנו בתשבץ. חלונות מוארים באור שמש טבעי, הם דבר נפלא, אבל בקבוצת התינוקות לא אשים שם את המיטות-עריסות, לתינוקות נדרשת שינה במשך חלק נכבד מן היום, לא נכון יהיה לתת להם לישון מול קרני השמש. לעומת זאת”, היא מסייגת ואומרת, “בקבוצת הבינוניים והגדולים, חלונות הפונים לצד מזרח, כאלו השטופים באור שמש מבריא, ישרתו אותנו נהדר באזור הפעילות של החדר. החלל יתמלא בתאורה טבעית והילדים יכנסו לפעילות הנדרשת. חלונות כאלו למשל לא אכסה בשום אופן בווילונות כהים”.

 

סביבה חדשה נולדת

“צורך לקום ולעשות שינוי” אומרת אורנה בגילוי נאות, “הגיע דווקא מתוך מקומי כאימא, כאשר הייתי מגיעה מידי יום להביא ולקחת את ילדי מהמעונות, הזדעזעתי בכל פעם מחדש מהמראה שפגשתי מול עייני. אסור לתת למעונות להמשיך להיראות כך, וילונות כהים, ארונות מתכת גבוהים, מטבח לא נגיש, חלונות שאינם בגובה הילדים ועוד ועוד. מצטערת, מבחינתי המבנה לא עשה התאמה לקהל היעד שלו, ציבור הילדים בגיל הרך”. ואז היא קמה ועשתה מעשה, בעידודו של בעלה למדה עיצוב חללים והתמזגה עם המקצוע כאילו הייתה שם מששת ימי בראשית, ואז חל המיזוג הנוסף והייחודי, “היה לי תואר בחינוך, ואכן גם  עבדתי בהוראה, ועכשיו, מה יותר פשוט מלערוך את המשוואה המתמטית הבאה עיצוב פלוס חינוך שווה עיצוב סביבות חינוכיות. האמיני לי אני מתרגשת מכל עיצב מחדש, מכל פיתוח מוצר ומעל היענות לצרכי הילד, חשוב לי שלא תהיה כאן שבלוניות. וברוך השם אני עומדת ברף שהצבתי לעצמי”.

“ואם בגיליון של העצמה עסקינן”, היא מחייכת בסיפוק, הרי שכאן במקום לציין את הכוח המשפיע והמקדם שנמצא אצל המטפלות והמנהלות עצמן, כאשר אני מקבלת לידי עבודה חדשה, מעון חדש, נקודת הזינוק תהיה פגישה עם אנשי הצוות, חשוב לי וחיוני לי לשמוע את הצרכים שלהן כנשות חינוך, ואת צריכהם של הילדים, בכל פעם אני מתרגשת מחדש מהרעיונות שהן יוצאות ונעלות על השולחן, החשיבה היצירתית שלה נולדת מתוך ההכרח, והיא היא המקדמת ולעתים המהפכנית ביותר”.

אורנה מספרת על מוצר חדש ופרקטי במיוחד והוא ספסל החתלה, גם הוא נולד בעקבות הארה של נשות הצוות “כאב לי לשמוע על מטפלות שמתכופפות להרים ילדים לעבר שידת ההחתלה לפחות כעשרים פעמים היום, וכמות לא מבוטלת מתוכן הינן נשים צעירות לפני לידה שנאלצות להתאמץ בכל פעם מחדש, וכאשר מדובר בילדים מקבוצת האמצע או הגדולים, הרי שגם המשקל גדל בהתאם, ולפעמים מדובר במטפלות מבוגרות שכל תנועה כזו גורמת להן לכאבי גב. הצורך עלה על השולחן, וביחד טיכסנו עיצה, ואז הפציע כמו אלומה של אור, רעיון הספסל. המטפלת יושבת בנינוחות הפעוט יושב/שוכב לצידה והיא מחתלת אותו ביתר קלות”. מזל טוב, מזל טוב  נולד מצר חדש, ושמו בישראל ‘ספסל החתלה’. “אלא שאז”, מתחברת אורנה חזרה אל הסיפור, “שוב עלתה שאלה חדשה על הפרק, הספסל אינו נוח בכל תנוחת ישיבה. נו, גם זה כבר לא בעיה, בדיוק לשם כך יצרתי את ‘ספסל ההחתלה הקצר’.

“חשוב לי לספר את כל זה, אפילו ש’הסיפור’ הזה הוא רק קצה הקרחון, כדי שתבינה נשות החנוך, מטפלות ומנהלות יקרות, יש לכן ביד כוח אדיר, החשיבה שלכן על הצרכים היומיומים, הרצון לייצר פתרונות כמו גם השאיפה למקסם את השהות במעון, היא זו שנותנת לכן כוח והשראה לפתח את המוצרים הסביבתיים והחינוכיים הטובים ביותר. אל תקלו ראש בכוח עצום שיש לכן. שלי ושל הילדים – שלכן הוא!”

inner_page_right_icon_1