09.01.2024

בס"ד

מגיע לכן צל"ש!

ערב טוב,

אני יוצאת עכשיו מחדר הילדים, בסיומו של ערב מאתגר וזולל אנרגיות. סוף-סוף התיידד מני עם שר השינה והואיל לשקוע בחלומות, וכשאני מסתכלת על החיוך הקסום שלו ופניו הרגועות– אני יודעת בוודאות – שהחלומות שלו מתוקים.

אבל האמת, בינינו, לא היה לי ספק בכך, גם אם הנמשים שלו היו תוססים וקופצים, תוך כדי שינה… די לי בחיוך המאושר שלו, ובזיק הניצת בעיניו  בכל בוקר כשאני מכניסה אותו למעון. החיוך הרגוע שלו מלווה אותי במהלך כל היום – ומשתיק לי את נקיפות המצפון האימהיות, שהיו מחרישות את אוזניי באופן קבוע, כששלחתי את ילדיי הגדולים למטפלות פרטיות, לשמרטפיות מזדמנות ולכל מיני דודות טובות שהסכימו לשמור עליהם שעתיים-שלוש בבוקר, כדי שאצא לעבודה…

כשמני נולד היה ברור לי שמוכרחים לערוך שינוי, ההוצאות השוטפות כבר הכפילו את עצמם מזמן לצד הוצאות חדשות כמו חוגים, תרבות ועוד.

מעבר לכך, הייתי קשובה לצרכיי הרגשיים והנפשיים לצאת ליום עבודה מסודר, בלי לסבול מתופעת הלוואי של נקיפות המצפון הללו, ובעיקר בלי דאגות מיותרות; איך מני מרגיש עכשיו? עצוב? שמח? עייף? עצבני? רעב? שבע? האם מישהו חייך אליך בשעה האחרונה? האם מישהו חיבק אותו כשבכה? האם הוא מצא משחק שאוהב? האם הוא רגוע ועסוק? מישהו דואג לו באמת? ותכל'ס, זו הייתה רק קצה הרשימה שלי…

ידעתי בבירור שרק אם אמצא לו מסגרת טובה ואיכותית, מסגרת שמעסיקה גננות מסורות שעובדות עם הנשמה, מסגרת שנמצאת בפיקוח מוקפד ומחזיקה צוות מקצועי מיומן – רק אז, אעשה רה-ארגון בחיים שלי ואשתלב בשוק העבודה בצורה מסודרת, בלב שקט ובטוח.

היו לי דרישות גבוהות, אני מודה, אבל הבטחתי לעצמי שמהרף הזה אני לא יורדת – אם כבר – רק עולה ומשדרגת…

משך השבועות הראשונים אחר הלידה של מני, הייתי עסוקה בדבר אחד – למצוא למני את המסגרת המושלמת. והנה כל ההמלצות והבירורים הובילו אותי לכתובת גג אחת – למעון הנחשק של 'נאות מרגלית'. אומנם חברות הזהירו אותי שנזכרתי מאוחר, והתפוסה שלהם מלאה כבר מזמן. אבל איכשהו, במזל גדול, משפחה שעברה דירה פינתה מקום במיוחד – למני!

הפעם לא הארכתי את חופשת הלידה, הכנסתי את מני למעון בחשש, אני מודה, בכל אופן הוא בני השלישי, אך את הצעד הזה אני עושה לראשונה. מהר מאד התפוגגו כל החששות והתמלאתי בשלוות נפש, בשביעות רצון ובסיפוק גדול. שנינו מרוצים מהרעיון הזה. אבל תכל'ס, לא רק שנינו, אלא כל המשפחה מסביב, שנהנית מאמא אנרגטית ומסופקת ומילד ממכר שמפגין חוכמות, ומתפתח במהירות ובשמחה.

מני נהנה אצלכם במעון כבר יותר משנתיים, ואני מתביישת לגלות, שרק עכשיו, אני מתפנה לכתוב לכם את המילים הללו, אבל ככה זה בחיים – לדברים טובים מתרגלים מהר, קל וחומר למצוינים…!

אבל עכשיו אני יוצאת מחדר הילדים, בסיומו של ערב גדוש בחוויות ובאנרגיות חיוביות, והחיוך המלאכי של מני אחרי כל התעלולים והאדרנלין שלו, מריץ אותי להתיישב ולכתוב לכן – תודה!

תודה לכן גננות יקרות, מטפלות מסורות, וכל מי שקשור לחממה המופלאה הזו של 'נאות-מרגלית'. תודה שאתן שותפות נאמנות בחינוך ובטיפוח של מני הקטן, ומשקיעות המון חשיבה ותשומת לב כדי למצוא פתרונות לבעיות שגרתיות של נחת, בעיות שבעבר הייתי אובדת עצות מולן- ודי לבד. כמו למשל הקושי בדחיית סיפוקים, סרבנות אכילה והימנעות מטעמים חדשים, חולשה של חגורת הכתפיים ואפילו כאבי בקיעת שיניים.

מעולם, לא הייתי רגועה יותר. נקודה. ולשלוות הנפש שלי – מגע לכן קרדיט. בכל רגע נתון אני יודעת שאמצא אצלכן אוזן קשבת, והכי חשוב, אני יודעת שמני ימצא אצלכן לב, וגב מקצועי. בסגריים אספר לכן, שאני טיפוס סקפטי ולכן יזמתי בתחילה ביקורי פתע, אבל מכל ביקור כזה  חזרתי נפעמת ומרוצה, מעבר לכל מה שציפיתי. (וציפיתי…! מבטיחה.) ככה, שחררתי מעצמי 'סטרס' מיותר.

מי כמוני יודעת, כמה מאגרים של סבלנות דורשת העבודה החינוכית עם הגיל הרך, אני רואה אתכן מידי בוקר מקבלות את מני בחיבוק וברעננות גדולה, לא שחוקות ולא עייפות, ואם הייתי יכולה הייתי שולחת לכן זר פרחים מידי יום, לא מחכה למתנת סוף שנה, ליולי-אוגוסט.

בנוסף, מגיע לכן צל"ש גדול על הרגלי האכילה שהקניתן למני, כאמור, הוא אינו הבכור שלנו, ואני יודעת להעריך היטב את עצם העובדה שפעוט כה קטן מסב יפה ליד השולחן, משתמש כמו שצריך בסכו"ם, ואוכל בצורה מבוקרת מבלי להתלכלך. זו התנהלות שאינה מובנת מאליה, ובפרט, אצל ילד שובב ותנועתי כמו מני שלי. מבחינתי – עשיתן את הבלתי אפשרי…

ולסיום, עוד נקודה קטנה, שעבורי היא דווקא משמעותית. לטעמי, בתפיסה שלי, יש מקום של כבוד לניראות ולוויזואלית. המעון של מני  מספק את זה בצורה מושלמת. מקום מעוצב, נקי, יפה, מתוכנן בצורה מוקפדת, סביבה לימודית מטופחת ומותאמת – המעטפת הכי מושלמת שיכול להיות.

אני שומעת את מני והנמשים שלו מתהפכים עכשיו במיטה מצד לצד ולא בשקט, אני חוזרת לחדר הילדים לתת לו נשיקה, לא לפני שמדפיסה לכן בגדול – תודה רבה!

באינסוף אהבה והערכה

אמא של מני.

inner_page_right_icon_1