07.07.2020

שיח מרתק עם צוות חינוכי מוביל ברשת החינוך נאות מרגלית עם הגב’ סברינה אלמליח אשת חינוך לגיל הרך, הגב’ מיכל לוי מדריכה חינוכית ומנהלת מעון במנחמיה ועם הגב’ רינה בן שבת מדריכה חינוכית. על חצר, על גרוטאות ועל כל מה שצומח משם.

 

התור ארוך ומשתפל. עגלות מלאות בכל טוב הארץ, שקיות עמוסות בחטיפים, חפיסות תפוחות ושאר ירקות, הלקוחות ממתינים בנימוס תולים עיניים מייחלות בזבן החביב, הקופאי ממהר לערוך חשבונות, ארנקים נפתחים ותקים נסגרים, מטבעות והמחאות עוברות לסוחר החנות השכונתית שוקקת חיים. ניתן להחליף מוצרים פגומים או כאלו שעבר עליהם התאריך. יש להקפיד להגיע בשעות פעילות המקום כי תיכף הגננת  קוראת כאן לריכוז ברוכים הבאים לחצר הגרוטאות הפינה הפרודוקטיבית ביותר לילדים. היום היא חנות ומחר גינה, אתמול הייתה מאפייה ומחרתיים תהיה נגריה גרוטאות בכל מחיר

מאת: ל. עשיר

 

השמש פונה כבר לשקוע ובתי היישוב זוהרים אל תוך הערב, מכוניות חונות בעייפות וילדים עולים על יצועם. מן המרפסת האחת נראים חלקי מקדח זה שאבא הכין למגרסה, ומן החצר האחרת טלפון חוגה ישן, רגע לפני גורלם אל ה’צפרדע’ הסמוך,  הגב’ סברינה אלמליח מבקשת להעניק להם תקומה מחדש, בעדינותה האופיינית היא פונה אל בעלי הבית, בעליהם הרשמים של הגרוטאות ומבקשת לשנע אותה אל פינת החמד שלה. פינת האוטונומיה של הילדים. ברכב פתוח היא מעמיסה את החפצים, ‘פנים חדשות’ יבואו מחר אל חצר הגרוטאות, והצחוק המתגלגל של הילדים, שווה בהחלט את כל ההשקעה.

 

אוטונומיה של ילדים

“כבוגרת של השיטה למעלה משני עשורים”, מספרת סברינה, “החלום שלי הוא להטמיע את הרעיון הכביר הזה של חצר גרוטאות בכמה שיותר גני ילדים ומעונות. התרגשותם של הילדים מרגשת אותי בכל פעם מחדש, כשגרירה טובה של הגיל הרך חשוב לי לפתח להם את עולם הדמיון וחוש היצירתיות, ומעבר לכך להנגיש אליהם את האפשרות הזו”.

“מגלישה אחת אדומה ונדנדה כבידה של עץ, עדיין אינם מספקים לילדים מגרש טבעי של סימולציה ודימיון,  מתקני חצר צבעוניים ומבריקים ככל שיהיו מספקים לילדים מטרות, נהדרות וחשובות, אך עדיין מוגבלות בכמותן, לעומת גרוטאות המגלמים בפני הילדים רכים את ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. כאן ניתן לפתוח מאפייה ולאפות חלות עם בוץ ריחני, את המאפים ניתן להכניס לתנור אפיה ישן שיצא מזמן מכלל שימוש, עד ל’השחמה קלה’. כאן, בחצרות הגרוטאות ניתן לפתוח כלבו מרכזי עם זבנים ולקוחות כאשר חפיסות ישנות ממלאות את המדפים ועגלות קניה ישנות ולא פעילות הופכות  לילדים את חווית הקניה לחוויה בלתי נשכחת. בחצר הגרוטאות”, היא מגלה, “ניתן להפעיל שתי זירות שונות בו זמנית, ואם רוצים אפילו יותר… הכל תלוי בפריטים המעניינים המונחים לפני הילדים, והדמיון שלהם? טוב, הוא כבר ירוץ לבד”.

 

חוויה חושית עשירה

שיטת חינוך חדשנית זו אומצה על ידי הצוות החינוכי פדגוגי של נאות מרגלית אשר  זיהה את הפוטנציאל הגלום בה.

“מסתבר”, מגלה הגב’ אלמליח, “כי למידה פורמאלית ואפילו התנסויות שונות הופכות לקליטות ומוחשיות יותר, כאשר הילדים משחזרים אותן במגרש הפרטי שלהן”.

סברינה מספרת על ביקור חגיגי בבית הרב ערב חג החירות, כל הילדים עמדו בהתרגשות וביקשו להתברך מפניו, לאחר מכן הם חזו ברב ניגש בשמחה לאפיית מצות מצווה. המפגש היה מרגש ומרשים אבל תם ולא נשלם, עוד באותו היום כששבו ילדי החמד אל המעון החמים, ביקשו לשחזר שוב את החוויה. חצר הגרוטאות סיפקה את המענה המושלם מקלות של מגבים ומערוכי מטבח אמתיים עזרו לילדים להכין מצות מצווה בעשר אצבעותיהם. אז מה אם הם לא של קמח ומים? “זה היה מדהים לצפות במתרחש ולגלות עד כמה החוויה השאירה אצלם רושם עמוק”. כך גם היה אחרי הביקור הלימודי ‘במכולת של ברוך’ הסברנו לילדים כיצד יש ללכת בעדינות ובשקט בין המדפים, מוצרים גבוהים לא סוחבים לבד. מוצרים שבירים נזהרים מלדחוף, אחר כך ממתינים בסבלנות עד שמגיע התור שלנו. כמה משמח היה לראות את הילדים במשך כמה ימים לאחר מכן, משחקים בקופה הישנה ממתינים בתור וזוכרים גם לשלם”.

“אכן”, מצטרפת הגב’ מיכל לוי מדריכה חינוכית ומנהלת המעון במושב מנחמיה, “לאחר מחקרים רבים פרופסורים וסוציאולוגים למסקנה מעניינת לפיה ילדים עד גיל ארבע למדים על ידי חוויה עשירה בקלט חושי ופחות על ידי לימוד פרונטאלי, אמנם אנו רוצים שהילד ילמד להקשיב ובדיוק לכן נספר לו סיפור. אנו שואפים כי הילד ילמד להסכית ולבצע הוראות וזוהי הסיבה שאנו עורכים בגן פעילות בתנועה. את הלמידה אנו רוצים לאפשר באופן עצמאי על ידי חקירה וזאת ניתן על ידי אביזרים שונים, תיבות, טיול, חצר גרוטאות ועוד…

“ילדים בגיל הרך הם משוחררי דמיון” מסבירה לוי, “הם יודעים היטב את ההבדל שבין אביזרי המשחק המעוצבים המלווים בספרי דוגמאות של מבנים מרהיבים לבין העבודה בחומר הממשי, החומר שבו בונים המבוגרים מכונות ומכשירים שפועלים במציאות. כאשר נותנים להם, הילדים, את ההזדמנות לעשות בחומר כרצונם, לשלב חומרים, להרכיב ולפרק, לבנות ולהרוס, לתכנן ולעצב, להפעיל דמיון ולממשו, הם יודעים שהפעם זה ממשי, לכן כאשר הילד משוחרר לחצר הגרוטאות הוא יודע שהוא נמצא במגרש של הממשות, ולא בסימולציה של המציאות”.

“בחצר הגרוטאות”, היא מתארת, “לומד הילד את ערכה הבלתי יסולא מפז של עבודת הצוות, וכאשר מבחינה הגננת בקשיים בנקודה זו, כמו באינטראקציה בין חברים, או חוסר ערוצי תקשורת נכונים, מגיע המקום שלה לתיווך נקודתי. משך כל הפעילות בחצר הגרוטאות הגננת נוכחת אך מן הצד, האקטיביים האמתיים כאן הם הילדים עצמם. מדהים להיווכח כיצד הילדים הופכים תיבה לחללית ופסנתר ישן לצוללת, בסופו של יום ניתן לומר כי כאן הילד יוצר ועובד כמו המבוגרים שהם בשבילו מושא לחיקוי”.

ועוד משהו… מוסיפה  הגב’ מיכל והעיניים שלה בורקות “במהות חצר הגרוטאות טמונה ראיית האדם (שלנו המחנכות) שהילד יתפתח להיות עצמאי, חושב, מהרהר, מאמין בעצמו ובזולתו, יצירתי ורוחש כבוד לחומרים שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו”.

 

רצים אחרי הדמיון

את המשחק בגרוטאות בגני הילדים מיסדה למעשה הגב’ מלכה האס, כבת תשעים, חברת הקיבוץ  הדתי שדה אליהו, השיטה גובשה לאחר 65 שנים של תצפיות, חקר וניסיון בתחום החינוך בגיל הרך, נראה כי משפט המפתח להבנת עולם הגרוטאות הוא: “בעוד שחצר עם מתקנים רגלים רגילים לפעילות מוטורית בלבד היא מקום בשביל ילדים, הרי שחצר גרוטאות שבה מתפתחת פעילות היא מקום של ילדים”. כך לפי מלכה האס ולתלמידתה צילה גביש שכתבו ביחד את הספר ‘אמא תראי, זה אמיתי’.

אם נתבונן בחצר הגרוטאות במשך תקופה רציפה של יום אחר יום, נגלה בכל פעם מראה ויזואלי שונה. לא היום כתמול שלשום. וזו הייחודיות של החצר שלא תמצאו כמותה באף גינה או מגרש. שינוי והתחדשות יומית.

“חצר גרוטאות טובה ואיכותית” מסבירה לנו גב’ רינה בן שבת מדריכה פדגוגית ותיקה, רשת החינוך “נאות מרגלית” “היא כזו המאפשרת גירויים ואתגרים לגוף ולנפש. בעוד בחיי היום-יום ילדים אינם מתעסקים עם מייבש שיער או קומקום חשמלי, אסור להם לפרק מנוע של רכב על שלט ומרחיקים אותם ממאורר… הרי שכאן בטריטוריה שלהם מותר להם לעבוד עם פריטים רבים ומגוונים, אף כאלו ששייכים לעולם התוכן של המבוגרים ואסורים עליהם בשימוש, (במתכונתם הרגילה כמובן). דמיונם של הילדים רץ קדימה והם בעקבותיהם”. הם משנעים חפצים, מחברים אביזרים, יוצרים מתקנים חדשים דמה ואמתיים, מדלגים ומנתרים זוחלים בתוך ומטפסים מעל. לגרוטאות המונחות על האדמה באקראי יש שפה משלהם ואת השפה הזו מדברים הילדים. “אין ספק”,  היא נחושה, “כי חצר גרוטאות מאפשרת דינמיקה כזו המאתגרת את הילדים ומפתחת בהם חוזקות נוספות, הרבה מעבר למתקנים קונבנציונליים של קרסולה וחבית, שגם הם כבודם במקומם מונח…”.

 

נקודת מפגש בין עולמות

“אם תבקשו ממנו לאמוד את רמת הנאתי מצפייה בילדים המשחקים בחצר גרוטאות”, משתפת סברינה, “לא אוכל לאמוד זאת מספרית כמובן, אך יחד עם זאת אבטיח לכם כי מדובר בהנאה כפולה ומשולשת מעבר לצפייה בכל הצגה ותיאטרון אופייניים. השחקנים הם הילדים, והעלילה מתחברת תוך כדי בזמן האמת… התפאורה היא מתחלפת וספונטנית, ובכל פעם יש הפתעות חדשות. מבחינתי בכל מעקב אחר ילדים משחקים בחצר זו מתגלים בפני עולמות מרתקים לא פחות מהעולמות שיוצרים הם בעצמם”.

בחצר מים ייחודית שפיתחה סברינה המושתת על העקרונות של מלכה האס, נמצאות מבחנות גדולות וקטנות, תיבות שקופות ואטומות, קערות חדגוניות וצבעוניות, טורבינות קטנות וכמובן בקבוקים, סקאלה שלימה של פריטים המגרים את הסקרנות ומניעים את הילד למגע עם מים לצורך מחקר והתנסות “באחת הפעמים”, היא מספרת, “הבחנתי בפעוט המכניס שרשרת ברזל למבחנה גדולה עם מים הכוללת כדורים ורודים וצפים, הילד היה מרוכז, אגלי זיעה ציפו את מצחו לרגעים היה נדמה כמו דוקטור השוקד על מחקרו, עקבתי אחרי הילד וגילתי את פליאתו… שרשרת הברזל שקעה במצולות והכדורים הוורודים צפו על פני המים, הי, מה קורה כאן? כשהצטלבו מבטינו עודדתי אותו להמשיך ולנסות להכניס גם חומרים נוספים לתוך המים ולגלות בחוש כי יש חומרים צפים וישנם שצוללים. לא בכדי קראתי לחצר הזו ‘מעבדת מים’ ואני ממליצה לכל הגננות בישראל לפנק את הפעוטות והילדים בחווית התנסות מאלפת שכזו.

“חצר הגרוטאות”, מחדדת רינה, “מגלגלת לפתחם של הילדים פיתוח כישורים רבים ומגוונים והייחודיות שלה בכך שכל ילד יכול להיתרם בה במשהו אחר, ובכל יום באספקט שונה. בעוד שכאשר בפעילות תחומה וקבועה בגן, המטרות מסומנות מראש והן קולקטיביות. בחצר הגרוטאות תהיינה פעולות ספונטניות שתלמדנה את הילדים לשמור על שיווי משקל, לווסת את התנועות להתנועע בין חפצים מבלי להפיל ומבלי להתנגש, להמציא רעיונות לאלתר פתרונות, להסתגל לשינויים ולעבור ממצב למצב, ‘החלק הזה רכבת היום ומחר הוא יהיה מכונת ייבוש, עכשיו אנחנו משחקים חקלאים ובשבוע הבא נהיה נגרים, והפוינט”, היא מזכירה לנו, “שכל הפעילויות מגיעות מהילדים עצמם. הם היזמים והם הביצועיסטים. צריך עזרה קלה כדי להבריג את החלק? יש צורך בעידוד ילד נמנע? כאן תופיע הגננת, כשמיד לאחר מכן ישוב ההגה אל הידיים של הילד”.

כאשר תמה שעת הפעילות בחצר הגרוטאות, מעידה סברינה, זו אינה סיטואציה חד פעמית לראות את הילדים מאוכזבים עם ‘פרצוף חמוד’, אבל ככלות הכול, דווקא לכן כדאי לתחום את מכרה הזהב הזה בזמן. פעילות כזו כשהיא תחומה מעוררת אצל הילד סקרנות וצימאון דעת.

 

כאן מצמיחים ילדים

רינה עורכת הבדלה ברורה בין למידה פורמאלית ללמידה בחצר הגרוטאות, למידה פורמאלית מותאמת ליכולות ולחומרים, לפי מערכת שעות ובהתאם לתכנית דידקטית מוכתב מראש. חצר גרוטאות היא סוג של אוטונומיה בה מקבלים הילדים מרחב מחיה, בפעילות זו הילד מרגיש הכי בבית, בזמן שהוא הכי רחוק מהבית, הילד מפעיל את עולם הדמיון, סקרנות, אפשרויות וכוחות – שנמצאים בתוכו. הגננת נמצאת  שם רק לתיווך ורק למקרה הצורך, כמו ילד מתקשה או ילד דחוי.

אך טבעי הדבר לראות את פרץ הצחוק הבריא של הילד, כאשר הוא בוחר את החפץ ש’קורץ לו עכשיו’ הוא מחליט מה ליצור ממנו והוא מוביל את המהלך.

“היופי הוא השילוב של הצבת גבולות בתוך האוטונומיה עצמה”, מגלה סברינה, “נו טוב, אולי זה נשמע פרדוקסאלי. אבל ונהפוך הוא! הצבת גבולות בתוך מרחב מחיה היא זו שהופכת את האוטונומיה לקיומית ואפשרית, וכדי שלא יישמעו דברים כתיאורטיים בלבד אתבל אותם בשמחה בדוגמאות מהווי הגן, ברור הוא שהפעוטות בעצמם בוחרים במה לשחק היום ואיזו תפאורה תהיה על הבמה מחר, אך יחד עם זאת ‘חבר’ה! יש לנו כאן כללים ברורים’. אין לזרוק חפצים האחד על השני, גם לא כדרך משחק או הצגה, אין לזרוק חפצים מעבר לגדר, אין לפרק חפצים כדרך היזק, אין להעליב חבר ואין לעשות דברים מסוכנים, נוכחותה הפיזית של המטפלת חיונית מאד לסינרגיה של הילדים והחפצים”.

– נוכחת, נוכחת אבל בכל זאת, תעשה הגננת בפועל?

סברינה: “ראשית, עליה להיות כל הזמן בקשר עין עם הילדים ולדאוג לשלומם, שנית, עליה להיות מתווכת מעת לעת, ושלישית לאכוף כמובן את הכללים”.

רינה: “האתגר הגדול ביותר של הגננות”, היא מחדדת, “הוא לענות על השאלה איך אני כמבוגר יכול להיכנס לשם, מבלי להיכנס אל המשחק עצמו? וזוהי למעשה מיומנות התיווך”.

אבל מסתבר שגננת זקוקה למיומנות נוספת והיא: המסירות. כדי שחצר גרוטאות תמלא את תפקידה נאמנה עליה להיות ה’בייבי’ של הגננת ועל הגננת להיות ה’אימא’ של החצר.

 

טיפוח יומיומי

“את הקלפים נחזיר לחפיסה, את החלקים לקופסא בובות למדף ומכוניות נשים בצד. הנה כי כן מושתת הגן על קביעות וחזרתיות וגדרים ברורים, לא כן הדבר בחצר הגרוטאות” מבדילה רינה, “בחצר הגרוטאות נקודת המוצא תהיה ההתחדשות, בכל יום תלבש החצר ותפשוט צורה חדשה. “אין כאן שבלוניות”. מבטיחה רינה. וסברינה מוסיפה, “כדי לוודא את נגישות החצר ליום המחרת וכדי לוודא את בטיחות החפצים אני מקדישה שעה שלימה כל יום, בין שתיים לשלוש בצהריים, תוכלו לראות אותי שם גם בימות החמה וגם בימות הקרה, אני לא מוותרת על התחזוקה היומיומית”.

– מה כוללת התחזוקה?

“ראשית אני עוברת חפץ אחר חפץ, מרימה כל אחד ובוחנת בעין מוקפדת, האם הוא ראוי לשימוש מחר. אם ‘אלכוד’ חלקים שבורים הם יוצאו מיד מן החצר, אם אגלה חלודה או פגמים נוספים אשליך את החפצים אל האשפה”.

רינה מבקשת להעביר עיקרון חשוב: “החפצים בחצר הגרוטאות הם מקולקלים לשימוש כמו מנוע שהתקלקל חליל שמזייף וכדו’ אך בשום אופן אינם שבורים, חפצים שבורים לא נכנסים לחצר גרוטאות, וכאשר מתבלים הפריטים או נכון יותר נשברים הם מוצאים אחר כבוד משטח הגן והחצר…”

רשות הדיבור חוזר לסברינה אלמליח, “המשימה השנייה אליה אני מקדישה תשומת לב רבה, היא שינוי טופוגרפי של החפצים. תכל’ס בינינו, גם אנחנו המבוגרים נהנים לראות נוף פנורמי מתחלף וגירויים אינטלקטואלים משתנים, מסתבר כי אצל בני הגיל הרך הצורך הזה מועצם פי כמה, ולכן, בדיוק לכן אני מכניסה ומוציאה את הסכו”ם והמחבתות לימין וחלקי הגלגלים והמכוניות לשמאל, פעם אחת אני מניחה לפניהם אגרטלים ובקבוקים ריקים קטנים וגדולים, ופעם אחרת במה של תאטרון בובות שמצאתי אתמול מושלכת ברחוב…

“נכון”, היא מודה, “זו השקעה יומיומית אינטנסיבית כזו הדורשת מחשבה ואנרגיה לא מעטה, אבל האושר של הילדים מצדיק את כל המאמץ. והרי מה אנחנו לא עושות בשביל הילדים? ובינינו, כשפועלים מתוך תחושת שליחות שום דבר איננו קשה לנו. נכון?!”.

– כיצד מגדילים את מלאי הגרוטאות?

לסברינה תשובה ברורה, “פותחים את העיניים והלב, ופתאום מגלים אינספור הזדמנויות, חפצים טובים ופגומים שמחכים בסבלנות ובציפייה שמישהו יעשה בהם שימוש נוסף. שיתוף הפעולה מצד ההורים זוכה להיענות גורפת, לא מופקע יהיה לומר ‘התלהבות מקיר לקיר’ הורים שולחים כלי מטבח שיצאו מכלל שימוש, קרש גיהוץ שגמר את תפקידו, קופסה של כלי תפירה, כלי עבודה, או ילקוטים ישנים.  החצר מקבלת הכול בזרועות פתוחות, כמובן לא לפני שבדקנו בטיחותם של הפריטים. כמו הימצאות של חלקיקים קטנים, קפיצים משוחררים, חלקי זכוכית או חוטי חשמל, אם אנו מוצאים מפגעים כאלו אנו מטפלים בהם ומבודדים אותם באופן חד משמעי, אפילו אם יצירתיות/שלימות המוצר יורדת. אגב, הבשורה המשמחת ביותר לילדים היא ‘יש גרוטאה חדשה בחצר!’.

 

להתחבר אל הטבע

רינה, מד”פית, מציינת כי סיורים בטבע עם ילדי הגן והמעון, תמיד ילוו בחשיבה של ‘מה אפשר לקחת איתנו אל הגן’ ‘ומה מתאים לחצר שלנו’ השיח הזה מפרה את החשיבה הקולקטיבית והיחדנית, ומחבר בין עולמם הפנימי של הילדים אל הטבע והבריאה. “מדהים לראות את היבול המתחלף אתו חוזרים הילדים מן הסיורים בחוץ. זה יכול להיות עלים יבשים או חלוקי נחל, אצטרובלים וחלקי ענפים. העובדה המדהימה עוד יותר הוא השימוש התיאטרלי בחפצים אלו בתוככי החצר.

מתקני גינה אופייניים בגני ילדים ובגינות ציבוריות גם כן, עשויים מתכת וחומרי גומי שונים, כך שהנקודה הטבעית והבסיסית בחיבור בין הילד אל הטבע, חסר בהם. חצר הגרוטאות מעניקה הזדמנות נפלאה להתחכך בטבע ולתת לו שמות. מלכה האס אגב, מבדילה בין משחקי קופסא למשחקי גרוטאות. אלו הראשונים, לדבריה, מתאימים לגילאי בית הספר, וחצר הגרוטאות נולדה בדיוק לטווח גילאי הגן.

ככל שהטכנולוגיה דוהרת, מסכמת רינה בן שבת את הדברים, אנו מחמיצים דברים קטנים-גדולים בדרך, ומפספסים את החוויה המעצימה של הטבע. וחבל. חצר הגרוטאות היא חממה מוגנת וטבעית אשר משאירה לילדים שלנו אי של שפיות ורוגע בעידן של המאה עשרים ואחת.

inner_page_right_icon_1