07.07.2020

מיכל רואה צלליות על הקיר ואימא מגרשת אותן מידי ערב מחדש. שלמה לא מוכן להפסיק למצוץ אצבע ולאבא כבר נמאס להעיר. אורי ‘חוטף’ משחקים מאחיו, ודויד מתחצף לגננת.

בעיה? התמודדות? דילמה? חוסר אונים? אתם לגמרי לא לבד. יש מי שמשמיע את ה’קול (המכוון) להורה’, ומנגיש לכם  את התשובה הברורה.

קו ייעודי פעיל מבית ‘קול להורה’ מבית נאות מרגלית  חרט על דגלו לסלול דרך להורים נבוכים.  פדגוגים ויועצים מעולם ההורות והחינוך הוכשרו לתת עוגן מקצועי ואינדיבידואלי, לכל פניה, ככלל וכפרט. עשרות סימני שאלה מרצדים. מאות תשובות ופתרונות. צוות מיומן ואנושי. מוקד אחד ארצי. ‘קול להורה’ – עם כל הלב

מאת: ח. לייזר

 

כל פניה באשר היא

פנינו לשיחה מעצימה עם הגב’ אביגיל סולוף, מנחת הורים ומנהלת  הקו ‘קול להורה’, והאמת? לתפוס אותה לשיחה ארוכה, היה אחד מן האתגרים שלנו.

עיניה וליבה נתונים כל העת לשיחות הנכנסות אל המוקד וכמעט שלא הצליחה להינתק מהן “על השיחות את שואלת? אה, יש בהן מילים רבות מתלבטות או נבוכות, טבעיות או כואבות, ואת יודעת מה?!” היא מפתיעה, “לפעמים מעבר לקו אנו שומעים שתיקה. דממה אחת קולחת. וזוהי הזעקה המחרישה מכולן”. כך ברגש רב משרטטת לי אביגיל תמונת מצב. פילוח הפניות מסתבר, הוא הטרוגני ומשתנה. החל מ- ה’חמודי שלא מצליח להירדם, איך אפשר להקל עליו עת המעבר מעירות לשינה’? כמו גם- ‘בתי בת חמש שובבה גדולה בעלת תעוזה ומסוגלת לעשות דברים המסכנים את עצמה’. או ‘יוסי שלי לא נפרד מהמוצץ ו- ‘דינה מקנאה בתינוקת החדשה, מה ניתן לעשות בנידון’? “כול הפניות שוות לטובה”. מעידה הגב’ סולוף, “ובשביל כולן – אני שם. אני וצוות משיבות מקצועי”.

 

חיישני הלב מחודדים

החכמה היא, מעידה אביגיל להאזין לשיחה ולקרוא את המפה שמסביבה לה, “אכן, זוהי אומנות”, היא מודה, “אבל הצוות שלנו מקבל את ההכשרה המדויקת לכך. לא מופקע לשמוע שיחה כואבת של אם חסרת אונים, המספרת על בנה בן הארבע, מפרך ו’מאתגר כלשונה’, והמתנדבת שלנו מעבר לקו, בחיישניה המחודדים שומעת את הכאב של האימא”. היא מנסה לגשש מסביב מבררת בעדינות כיצד מסתדר הילד עם גבולות ומשמעת ובמה דומה-שונה התנהגותו מול הגננת ומול האימא. והנה תוך כדי הדברים, עולה מפה טופוגרפית –  משפחתית עמוקה יותר. “האם חד הורית, האבא איננו בשטח”, מספרת אביגיל ונאנחת כאילו הייתה בעצמה גיבורת הסיפור, “הסבתא אישה חולנית והסבא נפטר לאחרונה. פלונית אלמונית מעבר לקו היא אישה בודדה, ללא טבעת תומכת”.

והנה מפציעה עובדה נוספת, תודות לערנותה של המתנדבת, חודשים ארוכים מנסה האם הנואשת לצאת לעבודה מזדמנת כהשלמת הכנסה נוספת, אבל… אפילו כתובת לשים בו את ילדה, היא לא מצאה. “כל כך כואב היה לשמוע את שאלתה – משאלתה של האימא לברר כתובת רלוונטית שתוכל לקלוט אליה את הילד”. זה היה הרגע בו נפל ה’אסימון’ “לא נותר כל מקום לספק כי כל בעיות המשמעות של הילד, היו תוצאה כואבת של היעדר מוטבצייה של אימא לגדל את הילד שלה”.

מה סוף הסיפור אתם שואלים? “הפנינו את האימא המיואשת להמשך טיפול על ידי הגורמים הרלוונטיים בקהילה, האם, הילד והבית כולו הועבר לטיפוח ולתמיכה מתאימים”. מציינת אביגיל. “וזה אגב לא סוף הסיפור”, היא מחייכת, כי אם ההתחלה שלו. התחלה לטובה לדרך טובה. בעזרת השם”.

מיותר לצין שזה איננו המקרה היחיד מסוגו, כי אם ההיפך הגמור, עשרות פניות בחודש מאות שיחות בשנה. שיחות של בקשת עצה פשוטה לצד שיחות עם קריאה נואשת. ורק בעלות המקצוע של ‘קול להורה’. יודעות לזהות את הניואנסים הללו. ולא לפספס אף אחת מהן.

 

עלה של זית בפיהן

לפני כשלוש שנים הפציעה השלוחה החרדית של ‘קול להורה’ סנוניות ראשונות הפיצו את הבשורה המרעננת, ולאושרם של הורים רבים לא היה גבול. סוללת המתנדבות הראשונה גויסה בהצלחה, מתוך מועמדות רבות מופו ונבחרו רק בעלות רקורד עשיר מתחום החינוך, גיל הרך אימון וייעוץ. מעבר לניסיון האישי הנצבר שלהן נדרשו כולן, אחת לאחת, להעמיק עוד את הידע ולהרחיב את ארגז הכלים המקצועי. כולן קיבלו הכשרה מתאימה בקורס יסודי ומקיף, בן ששה חודשים לפחות. “בקורס אגב”, היא מציינת, “נחשפו המתנדבות לסקאלה רחבה מאד של שאלות ופניות מחד, ולתשובות והפתרונות שניתנו להן מאידך. כל אחת מהן קיבלה עוגן מקצועי לצאת לדרך…”

בקשנו לשמוע על הנעשה מאחורי הפרגוד, וההצצה הייתה שווה. “בחדר נעים ומשפחתי”, מסיטה  אביגיל בפנינו את הווילון, “המאובזר בציוד חדשני ומתוחכם כמו גם במערכת ממוחשבת עדכנית, יושב הצוות שלנו נכון כל רגע לקבל את השיחה הבאה. והשיחה הבאה?” היא מחייכת, “כלל לא מבוששת לבוא. מדהים ומרגש להיווכח כיצד כל פניה נהנית מתשומת לב אישית ומקסימאלית, כאילו לא הייתה מלפניה ולאחריה”.

“ואולי כאן המקום”, היא מבקשת להוסיף, “להעניק את מלוא הקרדיט לרב ליאור גבאי מנכ”ל הארגון שנתן ליבו ועיניו, כוחו ומרצו, וכמובן, העמיד משאבים רבים, למען תוכלנה המתנדבות ליהנות מסביבת עבודה מתקדמת ונעימה, סביבה המרחיבה דעתו של אדם”. וזאת מתוך תפיסה חברתית ורצון להשפיע על החינוך בגיל הרך במדינת ישראל וכחלק מהשליחות החשובה של נאות מרגלית.

 

פסיפס של מקצועיות ואנושיות

“בבחירת המתנדבות שלנו”, היא נחושה, “איננו מתפשרים על קוצו של יוד. נקודה. אין או אנושיות או מקצועיות. המתנדבות ב’קול להורה’ חייבות להצטייד בשני רכיבים אלו. סליחה, לא ל’הצטייד’, כי אם ‘להצטיין’ בהם. כל הורה שפונה אל המוקד עם כל שאלה אשר על ליבו מחפש בדיוק את האלמנטים הללו. ואלינו”, כך בקורת רוח, “מחפש וגם מוצא”.

גב’ סולוף מספרת מעט על תחושותיה האישיות, “בכל פעם אני נרגשת מחדש לפגוש את צוות היועצות שלנו חדורות מוטיבציה, מה שמאיר לי את הלב בפנים, זהו דווקא הברק בעיניהן, חדורות תחושת שליחות. אני נוכחת לראות כיצד כל פניה נענית ברצינות וברגישות, ואין לי ספק כי רק עובדה זו לכשעצמה, מעודדת ומזמינה את ההורים להרים את השפופרת ולהסיח את דאגתן”.

 

תמרון נבון בזמני לחץ

כל בעל עסק יודע למפות לעצמו את לוח השנה, ימים שקטים מול תקופות לחץ אינטנסיבי מול רגיעה עונתית. “אצלנו במוקד ‘קול להורה’ יודעים לזהות, ולא תאמינו… אפילו מראש, תנודתיות ציבורית החל משאננות ועד לעומס פניות וביקוש אדיר למענים מקצועיים. אנחנו במוקד, אני וצוות היועצות חי במלוא העוצמה את ערב פתיחת הלימודים, אנו מתמרנות בין הגלים השוצפים של שאלות בנושאים דידקטיים והתאמה התפתחותית, מוכנות לכיתה אלף, חרדה חברתית, קושי בהסתגלות לשינויים ואפילו סוגיות טכניות כמו תלבושת וארוחת בוקר”.

המוקד מוצף בשאלות אלו ועוד רבות וטובות שכמותן, עד שבאופן טבעי עולה לי השאלה, איך? איך לא חשבו קודם על הקמת הקו הייעודי הזה ‘הקול להורה’

 

 

הבחירה בין פרטים לחסיון

אביגיל מתארת תוכנה מיוחדת שהונדסה בדיוק למטרה זו, המשמשת לתיעוד פרטי השיחה, כמו מהות הפניה, התמונה העולה והמענה מקצועי שניתן. “תיעוד זה נותן תמונה סטטיסטית עדכנית ומשתנה, כדוגמת גיל, אזור מגורים, משלח יד הורים, מהות הבעיה ועוד מאפיינים. מעבר לכך, תיעוד השיחות מאפשר למתנדבות להפיק למידה עצמית הן בקורסים הקולקטיבים ואף במהלך ההתנדבות עצמה בשיחת ‘אחד על אחד’.

ודבר נוסף, “עצם העובדה שפרטי השיחה מתועדים, חוסכת מההורה להלאות שוב את עצמו או להיסחט רגשית בשנית כאשר לעיתים הוא מתקשר פעם נוספת, הרי הכול כתוב דבר דבור על אופניו, ופרטי השיחה הקודמת מופיעים על המסך מול עיני המתנדבת”.

בהמשך אני מתוודעת לאפשרות של פניה אנונימית, ללא השארת פרטים או הסגרת זהות ההורים והילד, מה שמעיד על כך שפרטיותם וחסיונם של ההורים נשמרת באתיקה מקצועית מובהקת. “כרוטינה קבועה ופשוטה”, היא משתפת, “אנו שואלים את ההורה לשם היישוב בו הוא מתגורר, והיה וההורה נמנע לציין אפילו פרט גיאוגרפי זו זכותו המלאה”

 

מכניסים אור בבית

ה’קול להורה’ חי וקיים למעני ולמענך, ולמען כל הורה בישראל ללא קשר להיכן ילדו מתחנך , כאשר אבן הפינה היא הקשבה והכוונה. “אנחנו החממה הטבעית לכל סוגיה ותהיה, הנושקת לעולמו העשיר והעמוק של הגיל  הרך”.

מאות פניות בשנה נכנסות ל’קול להורה’. לפעמים אלו, שאלות קטנות שרק תשובות גדולות יכולות להן, ולפעמים אלו שאלות גדולות, שדווקא תשובות קטנות. קטנטנות. מעניקות את השקט הנפשי המיוחל”.

“אנו חשים כי זוהי שליחות חשובה ללוות את ההורים בתפקיד האחראי הזה של חינוך ועיצוב ילדי ישראל”. מסכמת בהתרגשות הגב’ אביגיל סולוף רכזת ‘קול להורה’ בשלוחה הדתית-חרדית. “ותקוותינו להרחיב את הפעילות ימה וקדמה צפונה ונגבה, כדי להכניס את האור בבתים נוספים רבים”

אין ספק כי רקורד עשיר של למעלה  מ-20 שנים במרחב הציבורי, והארת הדרך לאלפי הורים אסירי תודההובילו היישר אל המשוואה המנצחת: עם ‘קול להורה’ – כל הורה, יכול…!

 

inner_page_right_icon_1