09.01.2024

ב. לוי

השקעה נכונה המניבה חברה בריאה איכותית ומהוגנת, זו השקעה המתחילה ומתמקדת בקבוצת הגיל הרך. בעוד ערש הולדתן של מסגרות החינוך לגיל הרך  היו יצירת פתרונות המעודדים יציאת אימהות לשוק העבודה – ומתן הזדמנויות להשתלבות תעסוקתית, הרי שבשני העשורים האחרונים חל שינוי תפיסתי משמעותי, ועדיין יש מקום לשיפור. דילמות ומטרות במינוף שלוש השנים אלו, שהן חלון ה-הזדמנויות של החיים. בהשקעה תחילה.

אין זה סוד כי תקופת החיים – מגיל לידה עד גיל שלוש שנים הינה מכרה של זהב. זוהי תקופה משמעותית שבה כל ערך וכל כלי שאנו מעניקים לילד נחקקים אצלו כעוגן וכדפוס חיים. זוהי תקופה יקרת המציאות שבה כל פעולה שבאמצעותה אנו מפתחים את כישוריו של הילד מותירה את רישומה לטווח רחוק, והופכת עם הזמן להיות חלק בלתי נפרד מיציקת התשתית המכוונת לעתידו של הילד, וכמובן להמשך חייו.

חשוב לזכור ולדעת כי אין להתייחס לתקופת חיים זו כרצועת זמן צרה בת שלוש שנים בלבד, אלא, כחלון הזדמנויות מופלא של כינון והעצמה, של הנחת בסיס איתן להתפתחותו ולצמיחתו של הילד, ולהפיכתו מפעוט צעיר ורך – לבוגר בריא, שמח ובנוי.

השקעה ומשאבים

כאשר יוצאים אל השדה החינוכי מתוך הנחת יסוד זו, מבינים את גודל המשמעות של החינוך בגיל הרך מחד, ואת עומק הרגישות שבו, מאידך.

מדינת ישראל נמצאת במקום מכובד בעולם בשיעור ילודה גבוה ביותר ב-36 מדינות ה-OECD , גם בשיעור השתתפות הנשים בשוק התעסוקה נמצאת ישראל במקום גבוה לצד מדינות כמו שוויץ לוקסמבורג והולנד. אך טבעי אפוא שבהתאמה לנתונים אלו תהיה ההשקעה הממשלתית במסגרות חינוכיות לגיל הרך – מהמובילות בעולם.

והנה, למרות הממצאים המרשימים הללו, נמצאת ההשקעה הממשלתית המוקצית עבור הגיל הרך כדלת משאבים וכמצומקת אפשרויות, ובהשוואה מול מדינות ה-OECD, הרי שההשקעה הממשלתית נמצאת כרגע בתחתית הסולם.

נתונים שהתפרסמו בעת האחרונה מצביעים על כך שמדינת ישראל מוציאה על כל פעוט עד גיל שלוש רק כ5%- מהמקובל במדינות המפותחות: כ-600 דולר בשנה בממוצע לפעוט לעומת 10,200 דולר במדינות ה-OECD. וכעשירית מהסכום שהיא משקיעה בכל ילד במסגרות החינוך לגילאי שלוש עד שש.

ההשקעה המדוללת הזו של החינוך לגיל הרך מגלגלת את הנטל הכספי על כתפי ציבור ההורים, שחלק ניכר ממנו אינו מסוגל לעמוד בעלויות הנדרשות. הגולל אינו נסתתם כאן אלא מרחיב את מעגליו הלאה, וכתוצאה מכך מתרחבים הפערים בחברה הישראלית, כאשר לא כל הילדים זוכים לקבל אותם הכלים והמענים החינוכיים בצורה ראויה ומספקת, אין ספק כי בהמשכה של משוואה זו עתיד ילדינו עלול להיפגע מכך באופן נקודתי, ועתידה של החברה הישראלית עלולה להיפגע אף הוא – באופן רוחבי.

אסכולת החשיבה

אם נטה ראש לאחור לכיוון שנים עברו – נגלה כי באותן השנים הייתה התפיסה הממשלתית לקיומן של מסגרות החינוך והטיפול, כאל מסגרות 'טכניות' של שירותי שמרטפות, מסגרות יום שבקודקוד חשיבותן הייתה המטרה לאפשר לנשים רבות לצאת לשוק העבודה ולהשתלה בה, מתוך 'ראש שקט' שילדיהן נהנים משירותי בייביסיטר. וכפועל יוצא מכך מסגרות החינוך לגיל הרך חנו תחת משרד התעסוקה ומשרד העבודה – ולא במשרד החינוך.

אולם, אם נמשיך לעקוב אחר רוח הדברים, נגלה כי בשנת 2000 החלו להופיע סנוניות ראשונות של חשיבה מחודשת, חלה תפנית בגישה ובהתייחסות, ומסגרת החינוך עברה מפלטפורמה של בייביסיטר, למסגרת מכוננת היוצרת חינוך, טיפול ובניה. מסגרת המעצימה את הילד, אשר התפתחותו של הילד, בהתאם לתחנות גיל שונות היא מוקד העשייה וליבת הפעילות, של מעונות היום.

יצוין שתפיסה ישנה זו הביאה את האגף לגיל הרך למסע נדודים וסחרחרה בין משרדי הממשלה השונים כדי למצוא מעגן הולם לצרכיו ולחשיבותו, וכדי להתביית תחת קורת גג המזהה את לוז העשייה כשייכת לטריטוריה שלה, וכך נע האגף לגיל הרך בין משרד התעסוקה, משרד המסחר והתעשייה, משרד הכלכלה, משרד העבודה ומשרד הרווחה והשירותים החברתיים.

בנייר עמדה רשמי של רשת החינוך 'נאות מרגלית' הובעה התייחסות למיקום האגף במשרד הרלוונטי, והודגש בבהירות כי הרלוונטיות היחידה מול משרדי הממשלה היא שאלת המחץ: האם ממשלת ישראל רואה את החשיבות של ההשקעה בגיל הרך כחשיבות ראויה ומעצימה, כחשיבות אדירה המגלמת את הפוטנציאל העתידי של כל יחיד מבני שכבת הגיל הרך.  וכפי שמציגה נוסחת הזהב המופיעה בדווח של 'מכון המחקר' של הכנסת "ההשקעה בגיל הרך מכפילה את עצמה פי שבע במרוצת השנים של הילד".

אתגרים ויעדים

יצוין כי ענף הגיל הרך נמצא מזה שנים במשבר לאומי שהולך ומחריף עם הזמן, כל עוד לא תהיה תפנית מהותית בנושא. משבר אשר בא לידי ביטויי במחסור משמעותי בשטח של מחנכות ומטפלות. אם נניח נתונים מספריים על השולחן, כיום חסרות במערכת החינוכית כ- 3,000 מחנכות- מטפלות במעונות הסמל המפוקחים, מחסור משמעותי וכבד משקל המקשה מאד על הפעוטות הזקוקים לדמות קבועה המטפלת בהם באופן רציף יומיומי.

התחקות אחר הסיבה לתופעה, אחר העילה האמיתית של הפער בין המצוי לרצוי, מציב בקדמת במה את העובדה שהיא נובעת מתנאים ירודים הכוללים:  תקינה שאינה צועדת שלובת זרוע עם העבודה השוחקת, מעמד  ושכר נמוך ובעיקר אפליה משמעותית מול שכר סייעות בגני הילדים בשלטון המקומי.

כעת, האתגר הראשון במעלה הינו שדרוג מעמדן של המחנכות והמטפלות, ובהלימה לכך, גם שדרוג שכרן.

ברור מעל לכל ספק כי שדרוג משמעותי של הפקטורים הנ"ל, יקדם את היכולת לבצע הכשרות שונות, מקצועיות וחינוכיות, לצד דרישות אקדמאיות אצל המחנכות ומטפלות, זאת כמובן לנוכח השכר המשודרג.

יוער כי אגף התקציבים במשרד האוצר עד, ערני ופוקח עין למצוקה קיימת זו, והחל בשנה הנוכחית בהסכם של מענק התמדה, הקטנת שעות עבודה במעונות היום, והתחייבות לביצוע התאמות מול הסכם הסייעות בגני הילדים לכשייחתם בעז"ה.

האתגר השני הינו בינוי והרחבת מסגרות המעונות לנוכח החסרים הקיימים במסגרות מפוקחות, וקליטת עוד עשרות אלפי ילדים בשלב הראשון, ובהמשך קליטת כלל הילדים בגילאי לידה עד שלוש למסגרות מפוקחות ובעלות סמל.

האתגר השלישי הינו השקעה מרבית בתחום, עשיה המתמקדת בשלוש נקודות ליבה :

א. מימון הפחתת תקינת כח אדם, הפחתה אשר תאפשר מתן חינוך מיטבי ואיכותי יותר לכל ילד בקבוצה, ובמקביל לכך, תמנע בסופו של דבר את השחיקה התעסוקתית האורבת לעובדת.

ב. מימון הכשרה בסיסית והכשרה משודרגת – באמצעות ארגונים ייעודים, ובנוסף, מימון באופן ישיר הכולל כיסוי עלויות לימודים מלא, מתן מענק למחנכות-ומטפלות אשר מסיימות את הכשרתן, ויצירת חשיבות וערך מוחלט לעצם התפקיד המשמעותי הקרוי מחנכת – מטפלת במעון יום .

ג. הפרת חסמים ומניעת בירוקרטיה מיותרת, המכלה משאבי אנרגיה וזמן יקר, בכל הנוגע להליכי רישוי.

אין ספק שהמנופים הרבים שהופעלו על ידי פורום הארגונים המרכיבים את מרבית מעונות הסמל, מיסים של ויצו, נעמת, אמונה, נאות מרגלית, בית יעקב, נשי חירות ואחרים, הובילו ניצנים מבשרי טוב של תוכניות הנותנות אופק חיובי לעתיד הגיל הרך, ולמיצוי תקופה קריטית זו, אולם יחד עם זאת ניכר כי המצוקה המתמשכת כמו גם הזנחת הענף במשך שנות דור, עדיין נותנים את אותותיהם במהלך הקיום היום יומי של מסגרות החינוך, שהן הנכס החברתי-חינוכי-תפקודי של חברה ישראלית בריאה.

מִסְפָּרִים מְסַפְּרִים

על פי נתונים הקיימים במדינת ישראל ישנם כ- 480,000 פעוטות בטווח הגילאים של גיל לידה עד שלוש שנים. מתוכם, על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לומדים כ- 200,000 ילדים במסגרות פרטיות, כ- 140,000 ילדים במסגרות מפוקחות מעונות יום ומשפחתונים והיתר במסגרת ביתית.

בנוסף, על פי נתוני משרד העבודה קיימים כ- 2,000 מעונות יום וכ- 3,800 משפחתונים ברחבי הארץ, הפועלים בהתאם להנחיות האגף/ משרד החינוך, וחוק הפיקוח.

חוקים ותקנות

עד לשנת 2018 פעלו מסגרות החינוך לגיל הרך מכח חוק הפיקוח על מעונות – התשכ"ה 1965 .

החל משנת 2018 פועלות מסגרות החינוך לגיל הרך מכח חוק הפיקוח על מעונות יום- התשע"ט

במהלך ינואר 2021 הותקנו תקנות נוספות מכח החוק הקובעות סטנדרטים וכללים הנוגעים לכח אדם, למספרי ילדים בקבוצה, לשטח פעילות כמו למידה, משחק ותנועה, להכשרות מקצועיות שונות, לדרישות בינויי ועוד.

במהלך יולי 2021 החליטה ממשלת ישראל על העברת האחריות של מעונות היום למשרד החינוך. ריכוז הסמכויות הועבר כאמור לידיו.

בפועל, מסגרות החינוך השונות פועלות כיום במספר פלטפורמות מקבילות:

# משפחתונים- זרוע עבודה במשרד העבודה.

# מעונות יום קבוצות למידה מעל 7 ילדים –  בפיקוח משרד החינוך.

# סבסוד שכר הלימוד של התלמידים במעונות ומשפחתונים מסונף לזרוע העבודה במשרד העבודה .

# סבסוד שכר הלימוד על פי חוק פעוטות בסיכון – משויך למשרד הרווחה.

-מהי ההצדקה המקובלת בעולם למדיניות השקעה ציבורית בחינוך וטיפול לגיל הרך?

# מחקרים מצביעים כי בגיל הרך המוח גמיש במיוחד ומאפשר התפתחות מהירה של כישורים קוגניטיביים (בדגש על אוריינות שפה), כישורים רגשים וחברתיים, וכישורים סנסו-מוטוריים.

# מסיבה זו, חסכים סביבתיים בגיל הרך יוצרים פערים בהתפתחות שהשפעתם ניכרת גם בגיל הבגרות.

# מאותה הסיבה, קל יותר לצמצמם פערים בגיל הרך ואף לסגור פערים קיימים, בהשוואה להתערבויות בגילאים מאוחרים.

# לדוגמא, ניתוח הישגים במבחנים בינלאומיים מצביע על קשר בין משך שהייה במסגרות לגיל הרך ובין הישגים בשפת אם ובמתמטיקה בבית הספר היסודי ובתיכון.

# הגדלת הכנסה של משק בית בשל השתלבות נשים בכוח העבודה.

# הקטנת ההוצאה המשפחתית בשל המימון הציבורי לגיל הרך.

# לסיכום – קידום שוויון הזדמנויות לפרט, שוויון מגדרי, הגדלת ההכנסה של משק הבית ותרומה לצמיחה כללית של כלל המשק.

(מתוך 'מדיניות הגיל הרך – סקירה משווה', פרופ' עמי וולנסקי, ד"ר אודט סלע, ד"ר איתי אשר, יולי 2015. משרד החינוך, לשכת המדען הראשי.)

עד? מי? עושים?- לא הבנתי את הכותרת הזו. מה משמעותה?

רשת החינוך לגיל הרך "נאות מרגלית" כמובילת תחומי העשיה של מרחב הגיל הרך, ובראשה

מנכ"ל הרשת, המשמש בנוסף כיו"ר פורום ראשי הארגונים המפעילים מעונות יום –  מובילה מאבק מקצועי ומתמשך הנוגע לכלל העשיה בתחום החינוך לגיל הרך.

קדקד המאבק מכוון בראש ובראשונה לשדרוג מעמד אנשי/נשות הצוות ובהתאמה לכך גם ם וממשיך להתמקד בתקצוב ראוי לתחומי הגיל הרך במעונות ובמשפחתונים.

פעילותו של פורום הארגונים מעניקה תקווה לעולם הגיל הרך. תקווה לעתיד טוב יותר שירחיב את אפשרויות ומקומות החינוכיים הטיפוליים, את ההשקעה בצוות המסור שיוכל לקבל תגמול ראוי לעבודתו, ובעיקר להעמיק את הבנה  כי ללא השקעה מירבית בגיל הרך – לא יהיה קיום לתחום החשוב הנוגע לעתיד עם ישראל

נערך על פי נתונים: לשכת מנכ"ל "נאות מרגלית".

inner_page_right_icon_1