06.07.2020

מתחילה עם אמונה: הגב’ גילי קורץ / מנהלת משפחתון בביתר

 

מאז נטלתי על עצמי את חלקי בפרנסת הבית לא דחיתי אף הצעת עבודה, מגוריי בישוב קטן בתחילת הדרך  אפשרו לי לחבוש את כובע המורה, הגננת, מטפלת במעון, מטפלת פרטית ועוד…

 

מתחילה בכל כיוון

כשהעתקנו מגוריי לביתר, עיר ואם בישראל, גיליתי את עצמי נמשכת יותר להוראה, ואכן בתחילה ניהנתי ממילויי מקום רצופים, חשבתי לתומי ש’התברגתי במערכת’. אך לא לעולם חוסן, ובשנה השנייה למגורי בעיר, חל דלדול משמעותי בביקוש, המורות נשארו בריאות וחופשות הלידה יועדו להמשך… התלושים החודשיים עמדו על סכומים מגוחכים. באותה תקופה ציפיתי ללידת בתי החמישית, וידעתי כי במשכורת זו לא יעלה בידיי לשלם אפילו למטפלת…

התחלתי להתעניין באפיקים חדשים, קבלתי המלצות לפתיחת משפחתון בביתי, בתואנה שעבודה כזו מתאימה לאישיותי ומציפה בסיפוק. הלכתי בעקבות הלב והמוח ופניתי ללמוד בקורס המקנה הכשרה מיוחדת לנשות חנוך לגיל הרך.

 

המשפחתון המאושר

במהלך הקורס הופתעתי לגלות שיש משמעות לפעילות עם תינוקות בגילאי 0-3 חודשים! מבחינה רגשית, מוטורית ועוד… ניהנתי ליישם את הדברים במקביל, גם עם ילדיי שלי.

באותו הזמן הוצע לי מילוי מקום של מנהלת משפחתון שיצאה לחופשת לידה, נענתי לאתגר ו’נטלתי את השרביט’ והנה מיום ליום חשתי הנאה רבה וסוחפת, אף הרכזת המקסימה המריצה והעשירה אותי מאד.

בהמשך זכיתי לקבל את האישור הנכסף לפתיחת משפחתון בביתי, ידוע ידעתי שאישור זה אינו ברור מאליו…

בשיר ובשבח עם חיוך על השפתיים, יצאנו אל הדרך…

יד ביד לב בלב התארגנו כל בני הבית לקראת הפתיחה, רכשנו ציוד בהתאם לכל סעיפי הרשימה וכן הקפדנו על בטיחות הבית. וכך בהתלהבות ובשמחה פתחתי את שנת הלימודים עם קבוצה קטנה שהתמלאה לאיטה  בנסיכים קטנים ומתוקים, חמודים ונוחים.

 

הרשמה נסגרת. מתחיל האתגר

בימי חג האורים נכנסה הנסיכה החמישית לקבוצה ונסגרה ההרשמה. פתאום התבהר לי עד כמה כל פרט ברשימת הבטיחות הכרחי וחשוב ואין אף סעיף מיותר…

הייתה זו ילדה שאמה סבלה מנכות קשה ל”ע, והתפקוד בבית היה קשה בעבורה. הפעוטה הייתה פעילה וזריזה הרבה מעבר לנורמה ונוכחותה דרשה השגחה בשבע עיניים, אם שער המטבח לא היה סגור הרמטית, מיד הייתה רצה פנימה, פותחת ארונות ומרוקנת את תכולתם. ופעם אחרת הפעילה את מכונת הכביסה שזה עתה הסתיימה. היא הייתה מפזזת על שולחנות וכסאות תוך כדי סכנת נפילה מגובה ‘ומקפידה’ להעביר חפצים אל גינת השכנים..

לא אכחיש שזו לא הייתה התמודדות, אך יחד עם זה הרגשתי סיפוק ושמחה. הרגשתי את טעמה הערב של השליחות. ידוע ידעתי כי אני זוכה להעניק שמחה ושחרור לפעוטה הזו, בייחוד לאור העובדה שבביתה לא התאפשר לה להסתובב בחופשיות ולשחרר את מרצה.

 

שמחה הדדית

ההורים היקרים ידעו להעריך ולהודות, ולא אחת הייתה מציינת לי האם כי בימי שישי בזמן שבתה שוהה במשפחתון זה פרק הזמן המוגדר בו היא יכולה לבשל ולהתארגן לשבת. ואכן, גם בימי שישי החורפיים והקצרים במיוחד טיפלתי בה והשגחתי עליה במסירות ובאהבה. לא תמיד זה היה קל, בהתחשב בכך שרוב הפעמים היא הייתה הילדה היחידה שמגיעה בימי שישי, והשתעממה ללא חבריה.

דרכה של התחלה, שקשה היא… אכן, הייתה זו התחלה חדשה של עבודה חדשה במעטפת של התמודדות עם ילדה מאתגרת אך אני באופן אישי הרגשתי הישג בכך שלמרות שטיפלתי בה מעבר לכוחותיי, לא עלה במחשבתי לרגע להחמיץ פנים או להתעייף בדרך…

מידי יום כששלחתי את הפעוטה חזרה לביתה, בריאה ושלימה, רגועה ומטופחת, נינוחה ומשוחררת חשתי סיפוק עצום, ויכולתי לעצמי ‘וי’ נוסף בפנקס.

 

את ההתחלה הזו לא מפסיקים להצליח

רציתי לומר לכם הורים יקרים השולחים את ילדיכם למשפחתון מידי יום, תנו דעתכם על כך שכל מילה של פרגון ומחמאה משמעותית ומזרימה קיתונות של כוח.

וקינוח קטן לחברותי למקצוע, חשוב מאד לשמור על החוקים, גם בבטיחות וגם בסדר היום, תפריט האוכל ואינטראקציה עם ההורים, כי כשעובדים ביושר ובנאמנות, הן עם החוק והן עם ההורים, כול הצדדים מרוצים. וממליצים.

זכיתי להיות חלק המערכת החינוכית המופלאה של ‘נאות מרגלית’ איזון מדויק של שליחות ואחריות, ערכים ומסירות. אברך את כולנו שנזכה לעשות תפקידינו בנאמנות ובשלמות וניטע בקטנטנים שלנו את היכולת לצמוח, ולהפוך משתילים רכים לאילנות פרי מבורכים. אמן.

inner_page_right_icon_1