ניתוח רגש הקנאה כבסיס להבנת התופעה בגיל הרך
"קשה כשאול קנאה" - הקנאה הינו רגש עוצמתי המלווה כל אדם בשלבים שונים של חייו והוא מהווה גורם מניע לפעולות ולתגובות רבות של אנשים. בין אחים ובין חברים - בתא המשפחתי ובשדה החברתי.

רגש זה הינו אחד הרגשות הנפוצים ביותר בתוך כל קבוצה חברתית ובתוך כל משפחה.
בשונה מהרגשות הפשוטים כגון: שמחה עצב וכעס, צוותי חינוך והורים מתקשים להתמודד ולהבין את העוצמות הנילוות לרגש הקנאה. במאמר זה אנסה לנתח ולפרק רגש זה למרכיביו השונים וע"י הבנה עמוקה יותר של תופעה זו ניתן יהיה להורים, מורים ומטפלים, להבנות דרכים לעבודה והתמודדות עם התופעה המאוד נפוצה הזאת.

הקנאה היא תהליך מורכב ומסובך מבחינה פסיכולוגית. אחת הדרכים להבנתה היא לראותה כעמדה (attitude) ולנתחה לפי הניתוח הבסיסי כמקובל בפסיכולוגיה. ההצדקה לראיית הקנאה כעמדה נעוצה בראייתה כדרך התייחסות האדם כלפי אנשים וכלפי עצמו, ולא רק כרגש. מבחינה זו היא דומה לדרכי התייחסות אחרות - כמו אהבה, תחרות, איבה או זרות - שיש להן ממד חברתי ברור.

בניתוח העמדה מקובל להתייחס לשלוש ממדים שלה, שיש ביניהם קשרי גומלין ואף על פי כן ניתן לראות באופן אנליטי, כל אחד מהם כמימד נפרד.
1. ההיבט הקוגנטיבי - האינטלקטואלי - תהליכי חשיבה ופעילויות לוגיות שונות כמו: השוואה, היקש, ניתוח סיבתי, יצירת מושגים, הכללות וניסוח 'יוצאים מן הכלל'.
2. ההיבט האפקטיבי או הריגושי - תהליכי רגש והתייחסות רגשית כלפי נושאי העמדה.
3. ההיבט הפעילותי - התנהגותי - שרשרת הפעולות והביצועים, שאנו עושים בנוקטנו עמדה מסוימת.
הפעילות בכל אחד מהממדים אלה יכולים להיות מודעת או בלתי מודעת.

תהליכי חשיבה הקשורים בקנאה
גרעינו של כל תהליך קנאה הוא בתהליך השוואה של שני יצורים: 'אני', 'זולת'.
כלומר, 'מה יש לי' לעומת 'מה יש לזולת'. השוואה זו כמה תכונות בסיסיות לה:
א. היא מבוססת על ההנחה, שיש מכנה משותף בין 'אני' לבין 'זולת'. ברגע שאין כל תפיסה של מכנים משותפים, או שהשוני עולה על כל דמיון אפשרי. יש תחושה של ייחודיות מוחלטת - אין ההשוואה מתאפשרת: ולכן יקרה לעיתים קרובות, שתהליך הקנאה אינו מתרחש במלואו.
ב. תהליך ההשוואה הוא לעיתים קרובות פסבדו רציונל. כאשר עושה האדם השוואה של מה שיש לי לעומת מה שיש לזולתי, הוא מנתק לעיתים קרובות עובדה אחת מתוך ההקשר שלה ומתייחס אליה בצורה מבודדת, ואז ברור מיד - שבהשוואה יש יותר לזולת. לעיתים קרובות עוזר לנו תיקון קטן של הגיון מעוות זה לצאת מעמדת הקנאה.
ג. המסקנה הסופית של תהליך ההשוואה היא תמיד, ש'אני בהפסד' - 'הזולת ברווח'. עובדה זו חשיבות מכרעת לה, הואיל והיא בעצם החוליה הקושרת אותנו עם התהליכים הריגושיים וההתנהגותיים הקשורים בעמדת הקנאה. בלא תחושת ההפסד היחסי, או הקיפוח היחסי, לא תופיע מערכת הרגשות וההתנהגויות השונות המלווה את הקנאה
ד. מאחר ואדם נוטה בדרך כלל לחשיבה סיבתית, מלווה מסקנת הקנאה 'אני מקופח' בנסיונות להסביר את הקיפוח האמיתי או הדמיוני.
1. הסבר שיש בו קשר סיבתי בין מה שיש לי לבין מה שיש לזולתי. לפי הסבר זה יש לאחר יותר כי לי יש פחות, כלומר: מאגר התגמולים, האהבה, ההערכה או החפצים הוא מוגבל, ואז את מה שקיבל הזולת הוא על חשבוני. אפשרות אחרת היא שיש לי פחות הואיל והזולת גזל את המגיע לי, או מאחר שחלוקת התגמולים או האחראים לה אינם צודקים.
2. הסבר שאין בו קשר סיבתי בין תגמולי אני לתגמולי זולתי. הסיבה, שבגללה זכה הזולת ליתרון, יכולה להיות כשרונותיו, הזדמנויותיו, מזלו, כוח התמדתו או טעמו הטוב: ואף על פי שכל הדברים הללו מצויים בידו שלא 'על חשבוני' - 'אני' מצוי בעמדת קנאה כלפיו.

תהליכי ריגוש הקשורים בקנאה
בתהליכי החשיבה הקשורים בקנאה נובעים כמה תהליכי ריגוש אפשריים, שתחילה נציג אותם כאלטרנטיבים זה לזה, ואחר ננסה לומר משהו על הדרך שבוחרים ילדים במסלול רגשי זה או אחר.
א. כעס - הכעס הוא כמעט הרגש המתבקש מאליו כמלווה מחשבות קנאה. מבחינה הוויתית מתבטא הכעס בשאלה הבסיסית: 'למה יש לי פחות'? 'למה יש לו יותר'?. 'למה' זה אינו 'למה' ניטראלי מבחינה רגשית, השואל לסיבות ולתוצאות, אלא, ה'למה' של ביטויי הכעס ואי הנכונות להשלים עם ההפסד או הקיפוח היחסיים. זיהוי תחושה בסיסית של אי קבלת הדין ונסיון לשנות את העובדות, שנתפסו בשלב החשיבתי. הכעס, שהוא גם מערכת תגובות פסיכולוגיות וגם מערכת רגשות ותחושות, עלול להיות מופנה נגד שני אובייקטים בסיסיים: 'הזולת' שבגללו קופחתי, וה'אחראי' לחלוקת התגמולים - שיצר את הקיפוח.
המלווים הרגשיים של הכעס הם איבה, תוקפנות, תחרות ותופעות רגשיות אחרות, המצויות באותן ממד של רגשות בין אישיים
ב. פחד - לעומת הכעס, שהוא חלק בלתי נפרד מן הקנאה בתפיסתם של אנשים רבים, הפחד הוא תופעה פחות מתבקשת ומובנת מאליה בהקשר לקנאה. תחושת הפחד הבסיסית היא, 'שיותר אף פעם לא יהיה לי כמו שיש לזולת'.
ג. עצב ונחיתות - אחת האלטרנטיבות הרגשיות במצב הקנאה, היא תחושת העצב. התחושה הבסיסית היא של קבלת הדין: 'נכון, יש לי פחות ולאחד יש יותר'... המלווה הרגשי של קבלת דין זו הוא עצב על הפסד ועל הקיפוח. העצב מלווה פעמים רבות לא רק בקבלת הדין כי אם בקבלת האשמה על הדין 'נכון, יש לי פחות כיוון שמגיע לי פחות'. זוהי תחושת הנחיתות הבסיסית 'אני לא ראוי, אני לא מסוגל, לקבל יותר' יש בתחושת העצב משום ביטוי לנטייתם הטבעית של ילדים, ואולי גם של מבוגרים רבים, לזהות את תפיסתם העצמית עם יחס העולם אליהם. האפשרות של 'צדיק ורע לו רשע וטוב לו' אינה קיימת לגבי ילד קטן והוא רואה רק מערכת אפשרויות אחת: 1. טוב לי, 2. האנשים טובים, 3. אני טוב. המקבילה השלילית שלה – 'אם רע לי - סימן שאני רע'. מכאן הקשר שנוצר אצל ילדים בין הקיפוח היחסי לבין העצב ותחושת הנחיתות.
ד. הזדהות - המתבטאת בתחושה של: 'הלוואי והייתי כמו, או במקום, הזולת ואז היה לי מה שיש לו'. האמונה הבסיסית המנחה רגש זה היא הרצון להידמות לאחר בתכונות, במראה בכשרונות בהתנהגות ביכולת או בהתפתחות ואז לזכות במה שזה הוא ולא זכיתי אני. משאלה זו של הזדהות ורצון להדמות לאחר עלולה להוביל למערכת רגשית רגרסיבית.

תהליכי פעילות במצב קנאה
מכל אלטרנטיבה ריגושית נובעות כמה אפשרויות של דרכי פעילות, שיש בהן דפוסי התנהגות ייחודיים.
א. כעס - תוקפנות היא דרך ביטוי מרכזית של כעס ואיבה. יש לגביה מערכת של נורמות המתחמות תוקפנות, מעדנות אותה ואוסרות גילויי תוקפנות פיסית ישירה. בנוסף לכך אנו מפנימים חלק מהנורמות הללו בגיל צעיר למדי, ואז נוסף האיסור הפנימי - המלווה בושה ואשם - על האיסור החיצוני, שנוצר כפחד מעונש. במצבים אלה חייב הילד המקנא להיות, בכל מחיר, ראשון בכל פעילות, בלי קשר לתוכן הפעילות או משמעותה. צורך זה להיות ראשון בכל מחיר, מתבטא בתגובות של בכי נורא במצבים בהם הקדים מישהו את הילד. הרגשת המבוגר היא שהיאוש והעצב הם ללא כל יחס למידת המפח שעבר על הילד.
ב. פחד - אחד מביטויי ההתנהגות הנפוצים ביותר של פחד אצל ילדים קטנים ואצל מבוגרים במצבי פחד קיצוני הוא הגברת צרכי התלות וההתחברות. בכל מצב של פחד מחפש הילד הקטן את חברת המבוגר, העשוי להרגיעו ע"י קרבה גופנית, חום רגשי, הסחת דעת והתגוננות פעילה נגד הסכנות שעוררו את הפחד. ע"י הצמדות כאילו מנסה הילד לאבטח את עצמו מפני אובדן האהבה - בהרגשה, שאם יהיה כל הזמן ליד האם, לא תאבד לו אהבתה.
ג. עצב ונחיתות - גילויי ההתנהגות של עצב מסובכים יותר. קודם כל יש שינוי בתגובות התנהגות הריגושיות של הילד - הוא בוכה הרבה ומאבד עניין בגירויים שונים, וגילוי השמחה והערנות שלו פוחתים באופן יחסי. גילוי אופייני נוסף של העצב והנחיתות הוא תהליך של השתבללות, או התכנסות בתוך עצמו, שבאמצעותו מנתק הילד חלק מיחסיו החברתיים לפי סדר חשיבותם לגביו.
ד. הזדהות - רגש ההדמות וההזדהות מוצא ביטוי בהתנהגות בדפוסים שונים של חיקוי. החיקוי מתחיל בהעתקה של התנהגות חיצונית בולטת לעין, ומסתיים בהפנמה של דמות הקנאה, מניעיה, דפוסי חשיבתה ורגשותיה.

לסיכום:
ע"פ כל הנכתב לעיל ניתן לראות שרגש זה הינו מורכב ביותר ועלינו המבוגרים, בבואנו לחנך או להתערב בתהליכים רגשיים וחברתיים הקשורים בקנאה, עלינו קודם כל להשקיע בהבנה ובלמידה של התופעה ורק אז בבניית הדרך להתערבות. 

HyperLink
ההצדקה לראיית הקנאה כעמדה נעוצה בראייתה כדרך התייחסות האדם כלפי אנשים וכלפי עצמו, ולא רק כרגש. מבחינה זו היא דומה לדרכי התייחסות אחרות - כמו אהבה, תחרות, איבה או זרות - שיש להן ממד חברתי ברור