חינוך לניקיון / ניצה עוזרי
הקיץ היא העונה המתאימה ביותר לגמילה מחיתולים, במאמר זה נדון על מתי בילד מוכן ואיך נעשה זאת באופן שהתהליך יהיה מובטח.
הגיל הממוצע לגמילה נע בין שנה וחצי לשלוש.
הילד מוכן לגמילה כאשר הוא מפותח מבחינת: 
  • מוטוריקה גסה: יכול לצעוד לשירותים, להרים ולהוריד את הקרש, להתיישב על האסלה, וכיוצ"ב.
  • מוטוריקה עדינה: יכול להוריד בגדים, לכפתר כפתורים (כדאי להלביש בגדים מתאימים בתקופת הגמילה, סקוצ'ים גומי במקום כפתורים).
  • קוגניטיבית: יכולת קליטה ותפיסה, יכולת חיקוי המבוגרים, יכולת הבנה של התהליך.
  • מנטאלית: שולט בשפה, מבין הוראות, הצעות.
  • רגשית: צורך לעצמאות ולשליטה.
  • מילולית: הילד מביע את עצמו ואת רצונותיו, הוא מדבר על הנושא ומשווה עצמו לאחרים, הוא מביע רצון להיפרד מהחיתול ומבחין בהבדלים בין עשיה בבגדים או בחיתול לבין השירותים.


ילד שעבר את הגיל הממוצע ואינו מראה סימנים:
אם זה לא בוער לילד זה לא צריך לבעור להורים, בתוך גבולות סבירים.
אם כל הנושא לא מהווה בעיה, לא מפריע לאף אחד, ולילד אין בעיות אחרות, אין חוקים שצריך להלחיץ, אלא אם ילד צריך להיכנס למסגרת חינוכית המחייבת אותו להיות גמול (כמו גנים מסוימים). 

משך הגמילה:
בין יומיים לשבועיים, תלוי בילד ובשיטת הגמילה. ההורה צריך להרגיש שיש תהליך שהוא כל הזמן מתקדם.

לא מומלץ לגמול כאשר: 
  • כשהילד לא פנוי לנושא כמו בהתחלת גן חדש, מחלה, וכיו"ב.
  • כשהילד לא מגלה סימני מוכנות, ומסרב בתוקף לכל ניסיון.
  • כשההורים לא פנויים: עוברים דירה, הריון של האם, מצב של מתח או מועקה נפשית בשל נושא אחר המטריד את ההורים.
  • בתקופת החורף כאשר קר וגשום.


גמילה בטרם עת:
תהליך הגמילה ורכישת הרגלי ניקיון, כמו תהליכי התפתחות אחרים, הינו מרכיב משמעותי בגיבוש אישיותו המתעצבת של הילד. גמילה הנעשית בעיתה ומתבצעת על מי מנוחות, בהרמוניה הולמת בין הילד ובין ההורים, תתרום תרומה חיובית לדימוי העצמי של הילד, לביטחון העצמי שלו ולתחושת העצמאות והשליטה בעולמו.
כאשר הגמילה נעשית בטרם עת, הילד מתנסה בכישלונות חוזרים ונשנים ובכך נפגם הדימוי העצמי שלו והביטחון העצמי שלו. גמילה בטרם עת בטרם עת עשויה לחבל באישיותו המתפתחת של הילד.

הפסקת התהליך:
אפשר וגם צריך להתחרט באמצע כאשר הנסיבות מצביעות על הצורך בכך. למשל, אם הילד מראה לפתע התנגדות נחרצת, אם ההורה חולה, או טרוד באופן כזה אשר אינו מאפשר לו לנהל בנחת וברוגע את התהליך וכיו"ב. עדיף לעצור ולהמתין להזדמנות ולתנאים טובים יותר ולא להמשיך בתהליך אשר ממילא לא יצליח ורק ייצר תסכול, כעס ותחושת כשלון, הן אצל הילד והן אצל ההורים.

מיהם הילדים שלא מוכנים לוותר על חיתול? 
  • ילדים שלא מאמינים שיצליחו לשלוט (לעתים הרגשתו של הילד מבוססת, ולעתים הוא חושש מכל ניסיון)
  • ילדים שפוחדים מתגובת הוריהם אם ייכשלו וירטיבו. הם מעדיפים "ללכת על בטוח" ולא לאכזב.
  • ילדים שמעדיפים להישאר קטנים וליהנות מזכויות היתר של קטנים.
  • ילדים שמתקשים להסתגל לשינויים בכל תחום, כולל בנושא הניקיון.


כשילד מסרב לוותר על החיתול, חשוב לנסות לבדוק מהו המסר שהוא מעביר בהתנגדותו. יש לשקול בזהירות אם אין סיבות רגשיות, שאינן ספציפיות לנושא הניקיון, שעומד מאחורי הסירוב.
אם הילד נמנע מלנסות כי אינו סומך על עצמו, יש לבדוק מדוע אינו בוטח בעצמו וכיצד ניתן לחזק את תחושת השליטה והביטחון בתחומים רחבים יותר.
האם הילד חושש מתגובת ההורים, יש להביא בחשבון שהוא עלול לאמץ דפוסי הימנעות גם בהתמודדות בשטחים אחרים, והבעיה היא במסרים שמשדרים ההורים ובאופן שהילד קולט אותם. אפשר לנסות לפענח את הגורמים להתנגדות תוך כדי משחק שבו משכנעים בובה- אדם או בובה-חיה לוותר על החיתול, והילד מביע את תגובתה (מדוע הדובי מתנגד לוותר על החיתול?)


בהצלחה 

HyperLink
כאשר הגמילה נעשית בטרם עת, הילד מתנסה בכישלונות חוזרים ונשנים ובכך נפגם הדימוי העצמי שלו והביטחון העצמי שלו. גמילה בטרם עת בטרם עת עשויה לחבל באישיותו המתפתחת של הילד