החינוך וההדרכה למידות טובות / חדוה קלי
בימים אלו, ימי חדש אדר ניתן לראות כי הנושא של החינוך מאד קשור לחג הפורים הממשמש ובא, יש קשר הדוק ביניהם.
המדרש מספר לנו על מגילת אסתר שכאשר המן הרשע חתם על הגזירות שכתב נגד היהודים, יצא עם חבורתו ובאגרות החתומים, ופגש בדרך את מרדכי היהודי כך הבחין במרדכי היהודי שראה שלושה תינוקות שהיו באים מביה"ס. מרדכי רדף אחרי התינוקות והמן וחבורתו מאד הסתקרנו לדעת מה קורה והלכו אחריו כדי לראות מה הוא עושה וכך ראו את מרדכי ניגש לשלושת התינוקות באומרו: "פסוק לי פסוקך"-מה למדת היום בביה"ס?
אמר הראשון: "אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא"
אמר השני: " עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א-ל"
והשלישי אמר: " ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט"
לאחר שמרדכי שמע את הפסוקים הללו, מדגיש המדרש, שהיה בשמחה גדולה מאד. לשאלתו של המן מדוע מרדכי כ"כ שמח, עונה מרדכי: שמעתי בשורות טובות שאין לי מה לפחד מהעצות הרעות שלך.

נשאלת השאלה: מדוע מדייק המדרש ואומר: "שהיו באים מביה"ס? לכאורה פרט זה אינו כ"כ חשוב- מדוע מדגישים זאת? אלא, שממשפט זה למדים שכשילד נמצא ליד המורה שלו, והוא יודע וחוזר ואומר את מה שלמד, אין זו חכמה כי הוא נמצא באווירה תומכת כרגע ועדיין אין זה ברור שהוא חי את הדברים שלמד. אבל, כשהם עזבו את ביה"ס ולכאורה יכולים לומר דברים אחרים אשר אינם קשורים ללימודיהם ובכל זאת החינוך לביטחון בבורא עולם ממשיך אתם וחודר לתוך הבתים שלהם, סימן שהביטחון שלהם קיים לא רק שנמצאים ליד המורה בסביבה התומכת. על זה שמח מרדכי שמחה גדולה, על החינוך הטוב שהילדים קבלו, סימן הוא שיש על מי לבנות בביטחון בבורא עולם. המן מחליט, בשמעו זאת, לפגוע תחילה בתינוקות של בית רבן מאחר והבין שהם העתיד, הבנתו היתה במובן הכללי בניגוד למרדכי שהילדים היו שמחתו ותקוותו, מתוך הבנה חיובית, וזהו גם הסברו של הפסוק: " לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם" מדוע "לכו"? מדוע לא בואו- תתקרבו?? אלא שאם הענקנו את החינוך הטוב והנכון מגיעים לשלב בו אנחנו סומכים על התלמידים ואומרים- אתה כבר יכול לצאת לדרך, אנחנו סומכים עליך שיודע אתה כיצד להתנהג, צא לדרכך!

מכאן אנו מבינים עד כמה העבודה החינוכית היא רבת אחריות ויש לראותה כעבודה קשה וכבדה הדורשת יגיעה עצומה. כשההורה מפקיד בידי המורה- המחנך את בנו, הוא בעצם מחליף מצווה במצווה. על המלמד לפרנס את בני ביתו ועל האב מוטלת המצווה ללמד את בנו תורה. כשם שהמזון הגשמי גורם לחיזוק הגוף, המזון הרוחני גורם לחיזוק הנפש. המורה חייב להבין כי ע"מ להחדיר בתלמיד את יראת ה' ואהבתו, יתברך, עליו לספר את סיפורי התורה בקדושה ובלהט. עלינו להבין כי מדובר בדיני נפשות- בניית החיים הרוחניים של התלמיד. יבין המחנך כי יש הבדל בין "חינוך" ו- "הדרכה". בחינוך עליו להראות כיצד צריך להתנהג ובהדרכה הדגש הוא כיצד ניתן ליישם בפועל את כל מה שלמדנו. שניהם ביחד כרוכים בהלכות רבות, מחשבה, התבוננות, סבלנות והכל מתוך אהבה גדולה.

בין המחנך והמתחנך צריך שיהיה אמון רב. המחנך יתבונן במצבו של התלמיד באהבה ובסבלנות רבה, והמתחנך צריך שיהיה לו אמון והערכה רבה למחנך.
המורים-המחנכים, צריכים להשאיר את רישומם על נפש התלמיד ובכך זיכרונות הילדות שלהם ילוו אותם בדרכם. וכדי שזה יעשה ותהיה להם השפעה עמוקה, צריך לרדת אל התלמיד. למטרה זו רצוי להיעזר במשלים, פעמים נסתפק במשל אחד, ופעמים בכמה וכמה משלים.

על שלמה המלך נאמר: "ויחכם מכל אדם... וידבר שלשת אלפים משל" (מלכים-א ה', י"ב) ועל רבי מאיר אמרו חז"ל שהיה אומר על כל דבר שלש מאות משלים. (סנהדרין)
ומה עניינם של המשלים בהם השתמשו גדולי החכמים? שהם מורידים את עומק החכמה ומקרבים להבנת התלמוד והשגתו.
יהי רצון שנזכה לחנך את ילדי ישראל באופן שיעבדו את הבורא בשמחה ובטוב לבב. שבתשומת לב מיוחדת העסוק בהשרשת מידות טובות והרגלים טובים. והכל מתוך דיבור אמיתי, בפשטות ובתום לבב.
ובכדי שהילד יהיה כלי קיבול ראוי לתורה, עלינו לחנכו משחר ילדותו ועוד קודם לכן, מתוך קדושה וטהרה ליראת שמים, למידות טובות, לאהבת ה' והכל "על פי דרכו" כך, ש"גם יזקין לא יסור ממנה"
HyperLink
בין המחנך והמתחנך צריך שיהיה אמון רב. המחנך יתבונן במצבו של התלמיד באהבה ובסבלנות רבה, והמתחנך צריך שיהיה לו אמון והערכה רבה למחנך.
המורים-המחנכים, צריכים להשאיר את רישומם על נפש התלמיד ובכך זיכרונות הילדות שלהם ילוו אותם בדרכם